הצמד המוזיקלי "ערוב" (על שם חיות הפרא ממכת מצרים) הוקם לראשונה, אם כי לא בשמו הנוכחי, בימי מלחמת לבנון השנייה. אדם אוריאל בורשטיין (בקיצור מתבקש: אורי), שהיה אז תלמיד כיתה י' מקיבוץ חניתה, הגיע עם נערי קיבוצו ליטבתה הרחוק כדי להתאושש מחרדת הקטיושות בצפון.

עוד מוזיקה מקיבוצים:
מה הקשר בין ג'מוסים ומוזיקה? התשובה בגליל
הזמרת מאוסטרליה התאהבה בישראל ובקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

בקיבוץ הגדול בערבה הוא פגש את עודד ויס, הבוגר ממנו בשנה. השניים החלו לנגן ולשיר, למילים של ויס ולמנגינות של בורשטיין, וגילו כימיה מופלאה ביניהם, ששימרה את הקשר המוזיקלי גם בצוק העיתים של השירות הצבאי.

אורי עשה שנת שירות ביטבתה, עודד ניצל את חופשותיו מיחידה מיוחדת של חיל המודיעין לנגינה משותפת, ומאוחר יותר נמשך הקשר כשאורי שירת בחטיבה מרחבית צפונית כעוזר קצין חימוש, ועודד כקצין מודיעין ברמת הגולן.

ידעתם שהשם "ערוב" שימש להקת מטאל ישראלית בשנות השבעים?
עודד: "ממש לא, אבל נקווה שלא יתבעו אותנו על הפרת זכות יוצרים... לפני 'ערוב' חשבנו על שמות מתוחכמים כמו 'אשמדאי', 'דבש הבננה', 'חציר' או 'קומביין', וגם 'קצרדשים' ו'חריש'. בסוף הלכנו על מכת מצרים וקראנו לערב שאנחנו מעלים - שעלה בבכורה בבית-העמק - בשם 'וילדע חאייעס'".

דוגמה מתוך השיר "מורשת קרב", שנכתב בהשפעת שיח לוחמים: "וכשהיו בדואר מחלקים את המכתב/ הסתער תמיד ראשון אחד אהוב, עניו/ אימא היתה תולה אז שלט על הדלת/ כאן מתים בכיף למען המולדת".

עודד שר ומנגן בגיטרה, אורי עושה קולות ופורט נהדר על גיטרה, ויש חיזוק בדמותם של תומר לינדמן ויופ דנמאייר מבית-העמק, שביחד הם נקראים ה"הולנדים המעופפים". הסגנון של הערובים מעורב אישי, אקלקטי באופיו. אורי: "אנחנו מנגנים ושרים בלוז, רוקנרול, מוזיקה אירית, מזרחית, וגם יוונית וארצישראלית. בעיקר שירים מקוריים, אבל יש לנו גם גרסאות כיסוי לשירים ישראליים של מאיר אריאל, זאב טנא, אהוד בנאי ועוד. הכל על טהרת השפה העברית".



עוד דוגמה לטקסט יוצא דופן (מתוך "הארץ הטובה"): "על נהרות בבל ישבתי ובכיתי ללא הכרה/ עם נערות בבל שכבתי, לא חוויתי שום הארה/ אל נקרות בבל צללתי, חיפשתי שם מטרה/ ובסוף כל אותן הרפתקאות נועזות/ חשבתי שאמצא תשובה/ אבל חזרתי כמו כלב עזוב/ אל הארץ הטובה". המילים הבועטות של ויס מגובות במנגינה מרגשת, שקטה, של בורשטיין.

איך כל אחד מכם, בקיבוץ האם שלו, התחיל לעשות מוזיקה?
עודד: "היה לי בקיבוץ מחנך, יורם עידן, ד"ר למוזיקולוגיה, והוא השפיע עלי לכתוב ולנגן. בילדותי הקטנה ניגנתי בפסנתר, בגיל 15 עברתי לגיטרה, אבל עיקר העיסוק שלי היה כתיבת טקסטים. מתברר שהם היו זקוקים נואשות להלחנה על ידי איש מוכשר כמו אורי בורשטיין".

אורי: "אני ניגנתי מגיל צעיר, קודם בכינור ואחר-כך בגיטרה ובתופים, אבל הגיטרה נשארה הדומיננטית יותר עבורי. לא גדלתי על מתי כספי, בן הקיבוץ, שכבר לא היה שם כשבאתי לעולם, אלא יותר על אופיר בר-עמי מ'איפה הילד', שממש אהבתי את מה שעשה, והיו לי הרכבים שונים ומשונים. ההיכרות עם עודד הפכה את הכל להרבה יותר רציני. כל שעה פנויה בשנת השירות, ואחר-כך בצבא, הקדשנו לנגינה ולשירה. המון טקסטים ומנגינות עברו בקו הטלפון הצבאי - הוא מרמת הגולן ואני מגבול לבנון. מעניין מה חשב לעצמו איש החיזבאללה שהקשיב לנו".

עודד ואורי טוענים שלא יכולים היו לעבוד עם חברי הרכב שאינם קיבוצניקים. 'ההומור אחר, שעות העבודה שונות, הראש שונה לגמרי", הם אומרים בלהט אידיאולוגי. "אנחנו יכולים לשיר על אהבות ועל מלחמות באותה רמה של מחויבות והתרגשות. 'ים השיבולים' לא ממש מנוכר למה שאנחנו עושים. יש שדות, טבע, אהבת אדם, גם אם המילים קצת מוחצנות ואלימות".

עודד מוסיף שמקורות ההשפעה שלו לכתיבה הם נתן אלתרמן, לאה גולדברג, יהודה עמיחי, מאיר אריאל.
"שאלתי פעם את אורי האם הקהל הצעיר יבין את המילים הגבוהות שאני כותב", הוא אומר, ואורי משלים את המשפט: "ואני אמרתי לו שלא יעז לשנות, ושהקהל יתחבר למה שאנחנו מחוברים".

יש גם שירים המוקדשים לקיבוץ עצמו?
עודד: "אנחנו מופיעים עם 'יטבתה בלוז', שלמעשה יכול להיות גם 'חניתה בלוז' או 'קיבוצניק בלוז'. מעין שדרוג של ים השיבולים".

מתי מתחיל סיבוב ההופעות?
"עכשיו אנחנו מתחילים להופיע. לפני שבועיים בבית-העמק, ב-7.6 אנחנו ביטבתה, ונמשיך להגיע לאן שיזמינו אותנו. שלחתי שירים אל נעם רותם, פיטר רוט, עמיר לב, ואל משה לוי, המעבד של שלום חנוך, שמאוד אהב אותם".

בקרוב עומד עודד לטוס לטיול הגדול בארצות הברית. אורי ימשיך לעבוד ואחר-כך יצא גם הוא לטיול הגדול. האם יהיה זה סוף הדרך של צמד "ערוב"? "ממש לא", ה