Colony Collapse Disorder, "הפרעת התמוטטות המושבה", היא אותה תופעה מדאיגה, שאובחנה בעשור האחרון בעיקר בצפון אמריקה: היעלמותן הפתאומית, הבלתי-מוסברת, של דבורים-פועלות מן המכוורות, הגורמת להתמוטטות מושבות דבורים שלמות.

עוד תערוכות מקיבוצים:
תערוכה: העירונית מתמודדת עם הפילוג בקיבוצים
מגן: סערה בקיבוץ סביב תערוכה על גוש קטיף
עוד תרבות ואמנות מקיבוצים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הילה עמרם, שאינה קיבוצניקית, דבוראית או חקלאית, אלא אמנית תל אביבית, שביצירתה ובתערוכותיה עוסקת במפגש שבין טבע לתרבות, ומשלבת בין חומרים אורגניים לחפצים מלאכותיים - בחרה לבטא את דאגתה מהתופעה בתערוכת יחיד, הנושאת את שם התופעה ומוצגת ב"דנה - גלריה לאמנות" בקיבוץ יד-מרדכי.

באהבתה של עמרם לטבע, כך היא אומרת, מתערבבים השתאות גדולה מיופיו, מ"הדברים המדהימים" שהוא יוצר, ולעולם לא נצליח לחקות, ובחשש גדול שמא נהרוס אותו במו ידינו, ועל כך יתנקם בנו בבוא היום, במלוא עוצמתו. "ארבע שנים לאחר שהדבורים ייכחדו מעל פני כדור הארץ, ייכחדו גם בני האדם", היא מצטטת אמירה אפוקליפטית של אלברט איינשטיין.

מקום לדאגה? סכנה מיידית? ובכן, דאגה כן, אבל הסכנה לא מיידית, מרגיע איתן ציון, בן וחבר יד-מרדכי, ארבעים שנה דבוראי, ועד לא מכבר מרכז מכוורת יד-מרדכי. לאחרונה, בצעד חריג, פנה והציע עצמו לתפקיד מנהל הקהילה בקיבוץ, גרם לזקירת גבות, ונבחר לתפקיד ברוב גדול. המכוורת של יד-מרדכי (בה שותפה "שטראוס" ב-51%) היא הגדולה בארץ, עם 5,000 כוורות (לגבי מספר הדבורים, איתן אינו בטוח...) וכעשרה עובדים.



ענף הדבש בארץ, הוא אומר, עדיין לא סובל מתופעת היעלמות הדבורים, אלא בשוליים, אבל יש לו די צרות גם בלעדיה. צרה אחת היא סביבתית באופייה: תהליכי המדבור והעיור המואצים, שמצרים ומצמצמים את שטחי המרעה של הדבורים.

צרה שנייה היא חומרי ההדברה בהם משתמשים החקלאים, שלטווח ארוך מחלישים את הדבורים. וישנה גם מחלת הוורואה, שנגרמת על ידי אקרית, ומחייבת התמודדות לא-פשוטה. "אם מוסיפים לאלה גם את מחיר הדבש, שאינו עולה, למרות שאינו משקף את עליית הוצאות התשומות והייצור - מתקבלת תמונה פחות מעודדת, של ענף שבשנים האחרונות רווחיותו הולכת ונשחקת".

אבל לא רק לאספקת הדבש חרד ציון, אלא גם, כמו האמנית הילה, לבשורה הרעה הכרוכה בכך: "לדבורים חשיבות עצומה בהאבקת צמחים בשטחי בור, והפיכת עולמנו לירוק יותר. בעיקר הן חשובות להאבקת גידולים חקלאיים, כך שפגיעה בדבורים ובענף המכוורת תגרום בעיה רצינית ליבולים החקלאיים ולאספקת המזון לציבור".

בינתיים, מכל מקום, הכוורות של יד-מרדכי הומות מדבורים. כשפנתה אליו רחל דביר ז"ל, בת כיתתו, ואמה של דנה ז"ל, שעל שמה קרויה הגלריה, וביקשה שיעזור להילה עמרם בפרויקט האמנותי שלה - נענה ברצון.

וכך זימנה המכוורת להילה כר התנסות, מעבדת חקר וסדנת יצירה, כאחד: "אחרי שקיבלתי מאיתן שיעור מרתק על עולם הדבורים", היא מספרת, "החלטתי על הכיוון: הכנסתי לכמה כוורות חפצים וכלי בית וחיכיתי לראות מה יקרה להם, ואיך יתייחסו אליהם הדבורים. אחרי כמה חודשים, באביב, העונה הבוערת של המכוורת,
פתחתי את הכוורות, והתוצאה שנתגלתה היתה מופלאה: הדבורים החרוצות כיסו את החפצים במבני השעווה האופייניים, וכך עיוותו אותם והעניקו להם צורות חדשות, מוזרות.

"כמה מה'חלונות' הן אפילו מילאו בדבש. ולא רק זה: הן יצרו חיבורים בין החפצים - ומשום מה, לא בין כולם - למשל, בין הסרגל לסכין, ובין השעון לחליל. החפצים המוצגים בגלריה מעוררים תחושה כאוטית, כאילו מרמזים על אסון. כמו בית ששטף אותו גל סחף ענקי, טלטל ממקומם חפצים שונים והפגיש ביניהם".

רווית הררי, אוצרת התערוכה: "התוצאה היא מיצב המורכב מחלקים שונים, שנבנה במיוחד לחלל הגלריה, המייצר סביבות ביתיות, שחוקי הבנייה הנוקשים של הדבורים זורעים בהן כאוס חדש. הצגתה של התערוכה ביד-מרדכי, קיבוץ שעובר בשנים האחרונות שינוי דמוגרפי בעקבות תהליך ההפרטה - טוענת אותה במשמעות מטפורית מיוחדת".

התערוכה, המוקדשת לרחל דביר ז"ל, שלא זכתה לראותה, נפתחה ב-18 במאי, ותוצג במשך כשלושה חודשים.