בעוד עתידו של "צוותא" מיטלטל בין מנהלים חדשים ותוכניות הבראה, יודעים השחקנים והאמנים כי ההצגה חייבת להימשך... וכך, "בנות צוותא", המוכרות ואהובות מאוד בעיקר מאז המופע "שירת העצבים", שבות לשתף פעולה בצוותא תל אביב במופע קברטי חדש: "לי לה לא עלינו".

עוד תיאטרון מקיבוצים:
הצגה חדשה: על פוליו, ועל החינוך הקיבוצי
משומשים" - מקסימום תיאטרון במינימום אמצעים
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

גם הפעם שמר אפרים סידון, הכותב (בימוי: דניאלה מיכאלי), על הקונספט של שינוי מילות בתים ופזמונים בשירים מוכרים, ונתן בהם גוון אקטואלי, סאטירי, מקברי - אפשר לבחור את שם התואר בהתאם לשיר.

תיאטרון הקברט המקורי "לי לה לו" פעל בתל אביב אחרי מלחמת העולם השנייה, עד שנת 1952. לתיאטרון הורכבה להקה משחקנים יודעי שירה, והמופע כלל שירים פרי עטם של טובי הכותבים הישראלים דאז, וקטעי קישור קלים. הוא שרד עד שעקב קשיים כלכליים חדל להתקיים. שושנה דמארי ביצעה בו לראשונה את שירה "כלניות" - שהיה, כידוע, הכינוי לצנחנים הבריטים, שנעלבו מאוד מהטקסט האלתרמני ומיהרו לסגור את התיאטרון לערב אחד!



בשורה מאחוריי ב"אולם חזן" הנהדר של צוותא ישבו כשמונה "צעירים" בני שמונים פלוס-מינוס,
והכירו את כל השירים שהרדיו לא משמיע כבר שנים. אמת: גם בשורות שלפניי ישבו בני אותו מחזור והתרפקו כהוגן על שירים שבוודאות החזירו אותם לימים ההם. אבל גם הבנות שלי נהנו, והן צעירות באמת, אוהבות שירה ומבינות משהו בתיאטרון.

להקת "בנות צוותא", כרגיל, היתה במיטבה והגישה כל שיר בטוב טעם, בכישרון רב ובכבוד למילים ההן, למילים החדשות ולקונספט השונה. אם בשירת-העצבים כיוונו היוצרים לקהל צעיר ולהווה, הרי שהמופע הזה נועד לדור הזה שחי כאן ונולד כאן בשנים ההן של טרם קום המדינה ובשנותיה הראשונות.

סידון ומיכאלי מצליחים לתת כבוד לעשיית התיאטרון ההוא, הבנות מלהטטות בחומרים וממלאות את הבמה בחן ובעוצמה, והצעירים בני השמונים? נראים מאושרים - וזה הרי העיקר. סמנו לכם את המופע לגיל הזהב בכל מסגרת. תיהנו.
המופע יעלה ביום שישי הקרוב (24.5) בשעה 13:00.