מחסן ביצים נטוש, שהפך לחנות יד שנייה, שהפכה לגלריה לאמנות בשם "גלריה 109" המציינת את השקתה הרשמית בתערוכה הנקראת "מה בראש שלי" - זה מה שקורה בימים אלה בקיבוץ גניגר.

עוד תערוכות בקיבוצים:
מספר על אורי זוהר וקישון, מצייר את הקיבוץ
מפסלת את הגעגוע לקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

רבים מהצופים בחמישים ראשי הקלקר, שטופלו בחומרים שונים על ידי החברים והנעורים בקיבוץ, מתפעלים מיציר הכפיים משובב הנפש, ומברכים על הגלריה רחבת הידיים, שתארח מעתה תערוכות של אמנים מקומיים וגם של כאלה שיבואו מבחוץ.

מנהלות ומפעילות הגלריה החדשה - ששמה (109) ניתן לה עוד בגלגולה הקודם כחנות יד שנייה (על שם מספר הכביסה של מנהלת המקום, בתיה כרמיאלי) - הן טלי השכל ומיכל וולף, חברות הקיבוץ. השתיים, ללא סיוע תקציבי מהממסד ו/או מגופים אחרים - ניקו, צבעו והתאימו את המקום לתערוכות מתחלפות, ואפילו התקרה הרעועה לא פגעה בהתלהבותן הסוחפת.



"קנינו כשבעים ראשי קלקר לבן, והצענו לחברים לקחת אותם ולעבוד עליהם ללא מגבלות של נושא, צבע, חומר ואופי", מספרת טלי השכל על התערוכה. "קיבלנו בחזרה חמישים ראשים והתקשינו להאמין למראה עינינו.
אינספור רעיונות וחומרי יצירה שנתנו תמונה אותנטית של גניגר בשנות האלפיים.

"היו כמה שהתייחסו לדבר הכי מקודש בקיבוץ שלנו: הדשאים. אני לא יודעת אם ישנו עוד קיבוץ כגניגר, שטורח להציב על המדשאות שלטים 'לא לדרוך על הדשא'. אם תרצה, אז הדשאים שלנו מקבילים לפרות בהודו. היו ראשים של פרחים, ראש עם קן כביטוי לבית, ראשים יותר אישיים באופיים, ועוד. העליתי בדף הפייסבוק שלי את כל הראשים, פרסמנו מודעות על התערוכה, וכל בני הקיבוץ שעזבו הביעו רצון לבוא ולראות".

מה מתוכנן להתקיים בגלריה 109 בהמשך?
טלי השכל: "יש בצמוד לגלריה חדר נוסף המשמש כסדנת עבודה, שגם אני מציירת בה. אנחנו רוצות לפתוח את המקום לאמנים שלנו, שהציגו כאן בדצמבר תערוכה קבוצתית, וגם להשיג תקציבים מהקיבוץ כדי לאפשר אירוח של אמנים מבחוץ. גם התקרה זקוקה לשיפוץ. הרצון שלי ושל מיכל וולף הוא שהגלריה תימנה עם רצף הגלריות הקיבוציות הפעילות".

התערוכה תינעל אחרי חג הפסח.