המשפט "צר עולמי כעולם נמלה" נאמר ברוב המקרים על דרך השלילה, בבואו לתאר את עולמו של נשוא המשפט כמוגבל וכצר אופק. אבל לגבי אחינעם חרמש (31), בת קיבוץ כפר גליקסון ואמנית היוצרת מיניאטורות ו"חדרי בובות", שאף מתפרנסת מעיצוביה המזעריים - מדובר במחמאה ובדרך חיים שלמה.

עוד תערוכות של ועל קיבוץ וקיבוצניקים:
תערוכה ופרס: מחפשת חדר אינטימי בקיבוץ
הקיבוצניק יוצר "אמנות לעשירים בלבד"
עוד תרבות, אמנות וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

החל מהתאריך 8.3 ועד 30.6 תציג אחינעם חמש עבודות תחת השם "ילדות 1:25", במסגרת תערוכת המיניאטורות של ישראל - "מיני ארט 2013", בגלריה "עתיקות יפו". מדובר למעשה בעבודת הגמר של אחינעם במסגרת המסלול לעיצוב תפאורה במכללת "שנקר" (שנסגר מיד לאחר שהמחזור שלה סיים את ארבע שנות לימודיו) - עבודה המבוססת על חמש קופסאות הכולאות בתוכן חללים קיבוציים מהעבר - מטבח וחדר אוכל, מקלחת ילדי גן משותפת, חדרי השינה, הכולבו, מחסן הבגדים והמתפרה.

בעיצובים המינימליסטיים ניתן לצפות רק דרך חרכי הצצה קטנים, שניים בכל מודל, המזמנים נקודות צפייה שונות. הנגלה לעין מפצה על המאמץ - המתבונן מתקשה להאמין שאין מדובר בתיעוד צילומי של הדברים, אלא באובייקטים שנעשו בסבלנות אין-קץ.

מדובר, לדברי אחינעם, בחללים אינטימיים מרגשים ודואליים באופיים. מחד הם מביעים געגועים עזים לילדות בקיבוץ, ומאידך הם מסגירים חרדה וגם "טחב ולכלוך" העוטפים את הדברים שהיו ואינם עוד. "אני זוכרת שבשלב פיתוח הפורמט של הפרויקט", היא מספרת, "שאלו אותי המרצים בשנקר: 'אבל מה היחס שלך לדברים?' וביקשו לדעת אם אני מונעת מפחדים ומהסתייגות או מגעגוע ומרצון להציג את הדברים. הודיתי שגם וגם.

"היתה לי ילדות קסומה בכפר-גליקסון עם כל החופש, המרחבים והביטחון שיש לילד ולמתבגר בקיבוץ. מצד שני היו גם קשיים למצוא את המקום של היחיד בקבוצה, כולל משחקי כוח וכוחניות. זה קיים תמיד, אבל בקיבוץ יותר. היה לי רצון, כמו לכולם, להיות נאהבת ומקובלת ומצד שני להיות אינדיבידואלית, שונה. מצאתי מפלט בשירים שכתבתי, בציורים שציירתי. למדתי במגמת אמנות בבית הספר במעגן-מיכאל, ובדיעבד הבנתי שמרבית העבודות שלי עסקו במקומו של יחיד בחברה, ולא רק בהקשר הקיבוצי".

לאחר השירות הצבאי, כרכזת כוח אדם בצאלים, ותקופת עבודה וטיול בחו"ל, עזבה אחינעם את כפר-גליקסון ופנתה ללמוד עיצוב בשנקר. במכינה למדה קצת מכל דבר (עיצוב מוצר, עיצוב אופנה, רישום ועוד), "ואז, אחת המורות שראתה עבודה שלי שעסקה בעיצוב תלבושת לתיאטרון, יעצה לי ללכת למסלול עיצוב תפאורה. הלכתי ונדלקתי. זה תחום בו מתעסקים בכל, ובקטן".



במהלך התחקיר שערכה על עברה בקיבוץ, לקראת פרויקט גמר הלימודים, מצאה אחינעם את "קופסת הזמן" שלה. את הקופסה יצרה בכיתה א', כחלק ממשימה שהוטלה על בני כיתתה, במסגרתה הכניסו לקופסאות נעליים ציורים, מכתבים, מדבקות ופירוט של שאיפות לגיל 18.

"הקופסה העלתה בי המון זיכרונות ורגשות מעורבים ומורכבים. את התחושות האלה הכנסתי בחזרה אל תוך קופסאות, שבתוכן בנויים מקומות מתוך זיכרונות הילדות שלי כבת קיבוץ. כל אחד מוזמן להציץ אל תוך הקופסאות ולגלות את התחושות האלה ומקומות קסומים ומרתיעים", מספרת אחינעם.

במשך שנה עבדה על חמש הקופסאות הנוסטלגיות. היא צירפה להן רקע מוזיקלי ילדי מאיים (מתוך היצירה של פרוקופייב "פטר והזאב"), ותאורה פנימית. בתערוכה הנוכחית נעדר הצליל מהמיצג המזערי, אבל היא עודנה מתלבטת אם לצרפו בעתיד הקרוב או הרחוק.

לפני כשנתיים וחצי, בתום לימודיה, החלה אחינעם חרמש ליצור חדרים בהזמנה. "אני מעצבת חדרים לאנשים על־פי הזמנה וצילומים, החל מגודל של 24-18 ס"מ וגם קטנים או גדולים מזה. כבר עיצבתי 'חדרי מוזיקה' עם דגש על ה'ביטלס', אורוות סוסים, שעבורן ייבאתי לארץ דגמים של סוסים מהסוג שביקשה המזמינה, וגם חדרים שמעוצבים כמו הבתים של מזמיני העבודה".

תארי כמה עיצובים מיוחדים שעשית.
אחינעם חרמש: "הלשכה של יוסי פלד הזמינה דגם של משרדו לכבוד יום הולדתו השבעים.
עשיתי חדרון גם לזמר שי גבסו. חובב מוזיקה מושבע ביקש בית בובות עם כל כלי המוזיקה שהוא אוהב, כשברקע התקנתי לו מסך המשדר קליפים ותמונות. יש לי דוכן של חדרים זעירים בימי שלישי ושישי בכיכר דיזנגוף, ואנשים גם קונים בתי בובות כאלה. מתברר שזה מרגש את כולם. כמו חזרה למקום קסום שמתגעגעים אליו. כמעט כל חומר עושה את דרכו לעבודות שלי. פימו, חרוזים, פלסטיקים ועץ. לא אחת אני מביאה מחו"ל פריטים שאני משלבת בחללים".

ואיפה את יוצרת את כל אלה?
"רק לפני כחודש עברתי לסטודיו בדרום תל אביב, לאחר שהכלב שלי היה נוהג לאכול את המיניאטורות. אני אמנם זקוקה לחלל עבו