כתרי מעוז, לוחם ומפקד בצנחנים, המשמש כמנכ"ל אתר ההנצחה של גבעת התחמושת ובעברו היה סמח"ט וראש אגף נפגעים בחטיבה - מעניק לבנו בכורו את השם סער. השם מעיד כי מעוז מקווה ומאמין שהבן ילך בדרכו הקרבית, ימשיך את מורשתו הדתית-ציונית וינחיל אותה גם לצאצאיו. בנוסף, הוא מייחל כי ממשיך דרכו יחיה בישראל ובה יקים את משפחתו הענפה, עם עדיפות לקיבוץ שדה אליהו, בו נולד ובו ספג את ערכיו.

עוד סיפוריים משפחתיים מקיבוצים:
משפחה שרוטה ואמנותית
משפחה על מאזני הצדק
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אבל לבן, ולשבילי החיים, יש תוכניות משלהם... סער עוזב את הדת בגיל צעיר, נמשך לבני מינו בגיל ההתבגרות ו"יוצא מהארון" בעת שירותו הצבאי. זמן קצר לאחר השחרור הוא עובר להתגורר בלונדון, שם הוא מתערה בקהילת ההומואים. עשר שנים לאחר מכן מתגלה בגופו נגיף ה-HIV, והוא מוגדר כנשא של המחלה, שבריאותו (הודות לקוקטייל התרופות שהוא נוטל מדי יום) תקינה לחלוטין. המשפחה מתקשה להתמודד עם מצבו של סער (39), וחופשות המולדת שהוא עורך אחת לכמה שנים - טעונות וחושפות פחדים ורגשי אשם של שני הצדדים.

זו תמצית העלילה הנפרשת, בדרך מרתקת ומרגשת, בסדרה החדשה "משפחות" של האחים תומר וברק הימן, שהקרנתה החלה ביום שני האחרון (11.3) בערוץ 8 של "הוט". בסדרה נוטלות חלק חמש משפחות (מעוז היא אחת מהן) שלאורך 24 פרקים מחטטות ב"פצעים דלוקים", לאחר שבן או בת משפחה הציבו בפניהן אתגרים מורכבים של התמודדות אנושית. כל הסיפורים מתועדים לאורך שנה אחת, כך שהסוף (הרע או הטוב) לא תמיד מתבררים לעיני הצופה.

מכתב טעון
סער מעוז, איש הייטק וזמר במקהלת ההומוסקסואלים של לונדון, שחי עם בן זוגו הפולני, חזר ביום ראשון השבוע לביתו לאחר חופשת מולדת קצרה, אותה הקדיש לצפייה חגיגית בפרקים הראשונים של הסדרה במחיצת ששת אחיו והוריו. לאחר מכן התקיימה הקרנה, לקרובים ולידידי המשפחה, גם בשדה-אליהו. התגובות היו חמות ומפרגנות, ונדמה היה שהסרט סגר מעגל שלא היה נשלם בלעדיו. ביום שישי האחרון ערכה המשפחה - ההורים ושבעת האחים - טיול משותף. האחיינים הקטנים של סער לא הרפו ממנו לרגע, נתלו על ידיו ורגליו.

בשנת 1996, בגיל 22, הגיע סער מעוז ללונדון הקרה. לאחר חודש קיבל מכתב מאביו, כתרי מעוז, בו קרא לו האב לחזור ארצה מתוך אהבת ארץ ישראל ומורשתה. "אם אי פעם היתה לי מערכת יחסים עם אבא שלי, היא הסתיימה באותו מכתב", הוא אומר בסדרה, לאחר שהוא שולה את הנייר הקמוט מעליית הגג, בה נשמר במשך 17 שנה לצד כומתת צנחנים אדומה. "אתה כבר יושב לכתוב לבן שלך מכתב", הוא אומר, "אז הצורך שלך הוא אולי לכתוב לבן שלך שאתה מתגעגע ורוצה להיות קרוב אליו. אבל מה שאתה מסוגל לכתוב על דף שלם זה שיהודי לא צריך לעזוב את ארץ ישראל. פאק אוף".

בסצנה הבאה בסרט נראה כתרי מעוז מרביץ בטירוני צנחנים מורשת קרב בגבעת התחמושת. "אני ממשיך את השרשרת של אחיי הצנחנים שהיו כאן קודם - לחשוב כל פעם שהקיר הזה", הוא מורה על קיר ההנצחה של הנופלים בקרב, "הוא הקיר שמחבר בין כולם".

מיד עוברים לפריים של סער בלונדון, מיישר את כומתת הצנחנים שלו וחובש אותה לראשו. "אני לא רוצה להשליך אותה לפח. היא חשובה לי", הוא אומר. "ככה זה עובד. ישנם מועדונים שאם הייתי הולך אליהם עם הכומתה האדומה היה חבל על הזמן. אבל אני קיבלתי מכתב מהגנרל, שנכתב לכבוד יום ההולדת שלי, ב-31.7.96. זה היה המזל טוב שלו".

והמכתב ששלח האב לבנו קשה לעיכול ומחלץ מסער בכי חרישי ומטלטל. "שלום סער", כותב כתרי. "היו לי לבטים לכתוב את אשר על לבי, אבל החלטתי שמוטב לומר את הדברים מאשר לשמור עליהם בבטן. איני יודע אילו מערכות יחסים יש לך שם. מהתרשמותי מהמערכות שיש בקרב חברים שלך, זו מערכת נבזית שהכל בה 'תן וקח' והכל בתמורה. כך זה בין גברים. כשאין אישה שתעדן את הדברים, הכל הולך רק בכוח. מי שאין לו כוח נדפק, ולתמיד.

"אני חושב שהבנת את הרעיון המרכזי. לונדון לא מחכה לך וכנראה שום מקום אחר, אתה צריך לקחת את עצמך ולחזור למקום ממנו באת. לסגור את כל החשבונות הפתוחים, להיכנס למערכת חיים נורמאלית של עבודה ולימודים - מצב שבו תעמוד על רגליך באופן עצמאי ללא תלות בטובות של אחרים. אז לך, תארוז, תזמין טיסה, אשמח לארח אותך לעוד כמה ימים להתארגנות ראשונית. מה לעשות, החיים הם לא פאב אחד גדול. זהו, זה המסר. לא נותר לי אלא לחכות להודעה מתי אתה בא, להתראות בקרוב מאוד, מאמין בך, אבא".

ואז מישיר סער מעוז את עיניו כלפי המצלמה של תומר וברק הימן ואומר: "אתה רואה למה אני מתכוון? יו נואו וואט אי פאקינג מין? פאק.. פאק. לך תבוא ותספר לבן אדם מה באמת עובר עליך, איך בכלל אפשר. המכתב הזה לא מבולבל בכלל. הוא מאוד ברור. תפסי