סרטו של יונתן פז (67), בן קיבוץ מזרע, מצטרף לרשימה לא-קצרה של ספרים, מחזות וסרטים שיוצריהם הם בני קיבוץ; אך בניגוד לחלק גדול מהם, יונתן אינו מביט אחורה בזעם אלא בהתרפקות, באהבה ובגעגועים.

עוד סרטים של ועל קיבוץ וקיבוצניקים:
סיפור התמודדות מדהים הפך לסרט ולשיטת טיפול
הסרט "קופסאות" של בן קיבוץ גלאון זכה בפרס
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כדי להתרפק, לאהוב ואף להתגעגע, מבקש יונתן להבהיר, אין צורך לתאר את הקיבוץ של פעם כגן עדן. עיניים אוהבות אינן בהכרח עיוורות. עד היום ביים יונתן תשעה סרטים דוקומנטריים, שתי דרמות קצרות (באנגלית) ושלושה סרטים עלילתיים באורך מלא: "רכבת העמק" (1989), "זאיה" (1999) ו"אסקימוסים בגליל" (2006). "רכבת העמק" ו"אסקימוסים בגליל" עוסקים אף הם בקיבוץ, באותו מבט אוהב ומתרפק.

"מחכים לסורקין" מספר סיפור אמיתי על אביו של יונתן, חנוך פז (1981-1909), יליד ליטא, חבר "השומר הצעיר", מורה ומחנך, שביים הצגות רבות, ובהן: "שני קוני למל", "שולמית", "כרי דשא", "מעגל הגיר הקווקזי" ו"צור וירושלים". השחקנים היו חברי קיבוצו.



הסרט מתאר את חנוך (בשמו האמיתי), הבמאי הקיבוצניק, החולם שיום אחד יוזמן לביים ב"הבימה". כשהשחקן המהולל סורקין (שם בדוי שבחר יונתן לשחקן אהרון מסקין) מגיע לקיבוץ לצפות בהצגה "שני קוני למל",
רואה בכך חנוך את הזדמנות חייו, אלא שסורקין, לאכזבתו, אינו מתרשם כפי שציפה.

חנוך, שחלום חייו מתנפץ לרסיסים, שוקע בדיכאון, מסתגר במיטתו ומסרב להעלות על הבמה את ההצגה שהכין לחג הקיבוץ. אבל כמו בסרטים - הסוף מפתיע, וברור שלא נגלה אותו כאן.

לאלה המתכוננים לצפות בסרט נספר רק שמדובר בקומדיה סוריאליסטית, למרות היותה מבוססת על סיפור אמיתי, ושהסיטואציות שתחזו בהן הזויות עוד יותר מאלה שבסרטו הקודם של יונתן, "אסקימוסים בגליל". הסרט הופק בתקציב צנוע, ולצדם של השחקנים המקצועיים - עמי סמולרצ'יק, אורי הוכמן, יואב הייט, מרינה שויף, נועה מצנר - מופיעים בו שחקנים חובבים, חלקם חברי קיבוצים.

הסרט מוקרן לאחרונה בקיבוצים, בצירוף מפגש עם הבמאי, וזוכה להצלחה רבה. החל מאפריל יוקרן ברחבי הארץ.