"צייר צבאי, מאהב המכחול של ירושלים ועכו, מאייר הקיבוץ והעיר, קריקטוריסט שואף לטוב" - כל אלה, וכינויי חיבה נוספים, נועדו לתאר, ולו במקצת, את אישיותו האמנותית רבת הפנים של שמוליק כץ ז"ל, שנפטר לפני כשנתיים בגיל 87.

עוד תערוכות מקיבוצים:
תערוכה ופרס: מחפשת חדר אינטימי בקיבוץ
תערוכה חדשה לצלם אייל מרגולין: "ציפור לנפש"
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כץ, שהיה חבר געתון (ולטובת הגילוי הנאות, גם ידיד קרוב של כותב שורות אלה ואייר גם לעיתון ידיעות הקיבוץ), ראוי היה לרטרוספקטיבה מקיפה עוד בחייו, אבל הדבר משום מה לא הסתייע. כעת, תחת האוצרת טלי תמיר ובעזרת ארכיון "יד יערי", שעזר במיפוי ובקטלוג החומר הרב, תוצג במשכן לאמנות בעין-חרוד, החל מהשבת האחרונה (9.2), תערוכה בשם "ימי הדיו", וגם קטלוג מקיף ילווה אותה.

השם "ימי הדיו", שהגתה טלי תמיר, מאיר לדבריה את הקשר העמוק של כץ למדיום הרישום "ומדגיש את התשוקה הבלתי־נלאית שלו להעלות כל חוויה והתרשמות על הנייר באמצעות דיו, עט, ציפורן או עיפרון". תמיר מוסיפה וכותבת שתמונת העולם שלו, הנפרשת לאורך ולרוחב שישה עשורים, מציגה אותו "כמי שפעל בעידן בו ישראל, על נופיה ואנשיה, הצטיירו כחייכנים ואופטימיים, מוארים בשמש צהובה ושמחה, נטולה ספקות או קונפליקט".

במרבית המקרים אכן קולעת האוצרת לאמת, אבל גוף עבודות לא-גדול משנות החמישים חושף כץ אחר, שמתאר - בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי - סצנות מחיי המעברה, המחצינות עוני ודלות. בכך התחבר אל רות שלוס, דן קידר, נפתלי בזם ואחרים, שציירו את החצר האחורית והזנוחה של הארץ החדשה.



כישרון הציור הגדול של כץ לא זכה, לטעמו של החתום מטה, למידת ההכרה לה היה ראוי. לא פעם מצא את עצמו מתחבט בין הצורך להיענות להזמנה של גופים פוליטיים ואחרים - כרזות של מפ"ם, איורים של ספרי ילדים, עיצוב חג ומועד בתנועה ובקיבוץ, רישום מגויס של זירות מלחמה ועוד - לבין הרצון לביטוי חופשי ואמנותי יותר. בסופו של דבר, גם משום שהיה חרוץ מאוד ומיומן בקו הווירטואוזי המזוהה למרחוק, השכיל לעשות את השניים.

החלל שעיצבה טלי תמיר מכבד את היוצר המנוח ואת עבודתו רבת ההיקף. קיר המבוא משוח בכחול בוהק, חגיגי משהו, ואילו הקיר בחלל הפנימי, שמציג את רישומי הצבא של כץ, צבוע אפור קודר. בתווך ישנם "שולחנות" שקופים עם ניירות ומתווי הכנה לרישום, וקיר נוסף מגולל מעט מהעשייה הגרפית הענפה של כץ.

מהתערוכה נעדרים ציורי ירושלים, שיש האוהבים אותם מאוד ויש הסבורים שהם מסחריים וקיטשיים באופיים.
בנוסף הותקנו במשכן מצגות דיגיטליות שיקרינו במעגל סגור את המנעד הרישומי של כץ. מובטח כי הקטלוג יגובה בדברי פרשנות על עבודתו, ויכלול ממיטב יצירתו.

התערוכה תהיה פתוחה במהלך ארבעת החודשים הקרובים.

ועוד במשכן: במקום מוקרנת עבודת הווידיאו-ארט של עודד הירש - בן קיבוץ אפיקים המתגורר ויוצר מאז 2006 בניו יורק. "אינחדש", כך מכנה הירש את הסרט שצולם בעמק הירדן בהשתתפות מאתיים חברי קיבוצים מהאזור. העלילה מתכתבת עם סיפורו הקצר של עמוס עוז "דרך הרוח", בו מנסים תושבי יישוב מרוחק להציל את אחד הבנים שנתפס עם מצנחו בין כבלי חשמל בעת מופע צניחה.

בשבת הקרובה, 16.2, יום השנה השמיני למותו בטרם עת של העיתונאי והאמן דודו גבע, יוכלו מבקרי המשכן לבקר בסדנת היצירה שלו, ששוחזרה במדויק על ידי המעצבת יעל רשף. במקום יוצגו כלי העבודה, סקיצות של איורים שחלקם לא הוצגו, שולחן אור, ועוד. בסדנת גבע המשוחזרת ניתן יהיה לצייר, לעיין בספרים שפרסם, ולצפות בסרטי וידיאו שלו. ההנאה מובטחת.