מה יעשה אמן קיבוצניק המעיד על עצמו כי "מושא תשוקתי הם מותגי יוקרה מעמדיים", כשהוא אינו יכול להרשות לעצמו לרכוש אותם? הראל לוז (33), החי על הקו שבין עין חרוד מאוחד ותל אביב, ואחראי על האמירה הביקורתית-צינית מהמשפט הקודם, מצא תשובה: הוא פשוט מייצר אותם.

עוד תערוכות של אמנים מקיבוצים:
תערוכה ופרס: מחפשת חדר אינטימי בקיבוץ
"אף אחד לא ישים אותי במסגרת"
עוד אמנות וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

בתערוכתו החדשה, "לעשירים" (אוצר: בועז ארד), שנפתחה בשבוע שעבר בגלריית "המדרשה" (דיזנגוף 34, תל אביב), מציג לוז אובייקטים המכוונים בדרך כלל לעשירים בלבד, ואת העשירים עצמם כדמויות נכספות אך מגוחכות. כעת, משהפכו לאמנות, עולה ערכם של האובייקטים עבורו בעשרות מונים, כשבמקביל הם מכוונים אל הציבור כולו.



בין העבודות שמציג לוז ניתן למצוא דיוקנאות של טייקונים בולטים במשק, להם הוא מעניק תספורות אופנתיות, כביקורת לתספורות שהם מבקשים תדיר מהציבור, או פסל, עשוי קרטון ביצוע ומצופה שפכטל מכוניות,
של נעל יוקרתית מבית היוצר של "גוצ'י".

מה מושך אמן קיבוצניק למותגי יוקרה ולסמלים של עושר?
הראל לוז: "אני מוצא את עצמי מרותק לממד הפיסולי של האובייקטים הללו. בייצורם, נראה לי שאני מנסה לספח לעצמי חלק מהעוצמה האופפת אותם. הצרכנות שלי לא נגמרת ברכישה, העתקת המוצר היא גם בליעה שלו, ניסיון להכיל אותו. אני הופך את המוצר לחלק מעצמי, הגוף המייצר".

זוהי תערוכת היחיד השלישית של לוז, שהציג את עבודותיו גם בתערוכות קבוצתיות רבות. הוא בוגר תואר ראשון באמנות פלסטית ב"בצלאל", ולמד גם במסגרת מלגת אמן בפרובנס שבצרפת ובמסגרת חילופי סטודנטים באקדמיה לאמנות פלסטית בוינה.

נעילת התערוכה: 9.2.