סיפור הדחייה-משיכה והתחרות הבלתי-פוסקת בין עין שמר וגן שמואל עטוף בעשרות גרסאות שונות ומשונות, והמשקעים עוברים מדור לדור ורובצים על שני הקיבוצים כבר ארבעה דורות.

לעמוד המיוחד "אש מעזה"

עוד ספרים על קיבוצים:
ספר חדש: סיורים לכפרים מ-48' - גם בקיבוצים
עמוס עוז חוזר לקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

שני בני-משק שגדלו באווירה הזאת - עמיר שפירא מגן-שמואל, צייר וקריקטוריסט, ועלי אלון מעין-שמר, משורר ועורך - החליטו לפרוץ את המעגל ולצחוק על ה"טרגדיה המשפחתית" הזאת, שהפכה ברבות השנים לפארסה.

בימים אלה ראה אור הספר "גן שמר" (הוצאה עצמית), על היחסים בין שני הקיבוצים השכנים. הנה טעימות מהספר, המלווה בקריקטורות מלאות הומור קיבוצי.

כשהיתה נחרכת בגן-שמואל הדייסה במטבח, הם היו אומרים: "נשלח את זה לעין-שמר, שיהיה להם מה לאכול, כי בעין-שמר מרוב דיבורים אין להם זמן לעבוד".

פעם קראתי בעלון ש"בעין-שמר השתילו לתרנגולות סכיני-גילוח בתחת, כדי שתטלנה חצאי ביצים" (בסיפור הזה היה "עסיס של אמת": במשך שנים רבות אכלנו חצאי ביצים). ובכל זאת, הם קינאו בנו קנאת אהבה נכזבת ודחויה על האווירה הרוחנית ושאר-הרוח ששררו תמיד אצל השכן העני. ואכן, ה"אינטלקטואלים" והאמנים נשארו בעין-שמר, ואנשי המעשה הלכו לגן-שמואל. אבל הקנאה בין שני הקיבוצים אף פעם לא שככה. תמיד היו לוקחים את האורחים החשובים-באמת לגן-שמואל לראות קיבוץ-מצליח-לדוגמה, ואת הפחות חשובים - אנשי הרוח - היו שולחים לעין-שמר.

פעם אבנר החליט לשגע את עין-שמר. לקח יפהפייה אחת שלמדה אתו באורנים, הלביש ואיפר אותה בדמותה של אליזבט טיילור, והוביל אותה בחוצות הקיבוץ לאחר מסע פרסומת אגרסיבי. כל החברים המכובדים נדחקו לדבר עם הכוכבת, להצטלם איתה. איש לא הרגיש בתרמית. נילי שאלה את מייטק, האינטלקטואל המקומי, מבקר התיאטרון של "על המשמר": "פעם אחת באה אליזבט טיילור לבקר בעין-שמר, למה אתה לא הולך לראות אותה, הרי אתה איש תרבות".
מייטק: "זו מתיחה".
"מה פתאום מתיחה! באו עיתונאים... צלמים..."
"אם זו היתה היא - היו לוקחים אותה לבקר בגן-שמואל"...