מוזיקת הרגאיי מהדהדת במוח של רובנו בעיקר את שמו של הזמר בוב מארלי, אבל הרגאיי הוא סגנון מוזיקלי עשיר האוצר בתוכו תת-סגנונות רבים ומגוונים ומקיים סצנה גדולה ומתפתחת של אמנים ומסיבות בכל העולם וגם בישראל.

עוד מוזיקה מקיבוצים:
מסע הבחירות של כל החתיכים אצלי
"השיבולים": עושים רוק מהגבעטרון
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אחד מה"סאונד-סיסטם" (ראו למטה: "מילון מונחי הרגאיי") העסוקים בארץ הוא "מיסטיקל יוט'" (Mystical Youth), שהוקם על ידי אורן וילסון (בן גבע, עבר לאחרונה לתל אביב) ואור יעקובי (בן ניר-דוד, עבר לאחרונה לניר-עם), אליהם חבר בשנה האחרונה גם אלון ברגר מתל אביב.

וילסון ("ווילי") ויעקובי ("ג'הקובי") התחילו להופיע בנפרד לפני כשמונה שנים, כשהיו בני 15. "התחלנו במסיבות קטנות בקיבוצים באזור שלנו, בעיקר בעין-חרוד מאוחד ועל שפת נחל האסי בניר-דוד", מספר יעקובי. "במסיבות האלה נפגשנו והתחברנו אחד לשני".

"נהיינו חברים טובים לפני שהתחלנו לנגן ביחד", מוסיף וילסון. "ראיתי במסיבות בחור עם ראסטות והוא עניין אותי. המסיבה הראשונה שבה ניגנו ביחד היתה בקיבוץ דליה בשנת 2006, אחר-כך חרשנו מלא קיבוצים בכל הארץ. מכינרת, גבע ועין-חרוד, עד צאלים וניר-עם. הופענו גם במסיבות בתל אביב, חיפה, ירושלים, ובפסטיבלים גדולים יותר כמו 'שנטיפי', 'בומבמלה' ו'רגאיי במדבר'".

איך הסתדרו הנסיעות למסיבות עם הלימודים?
אור יעקובי: "הרבה חבר'ה יותר מבוגרים מאתנו, מהקיבוצים באזור, היו נוסעים באופן קבוע למסיבות, אז היינו תופסים אתם טרמפ, או שהיינו מסנג'רים בני משפחה. בקשר ללימודים... בוא נגיד שהייתי יוצא משיעורים כדי לדבר בטלפון עם מפיקים של מסיבות ולסגור איתם תאריכים או מחירים להופעה שלנו, והמורה היתה יוצאת אחריי לקרוא לי חזרה לשיעור. לא תמיד זה הצליח לה".

מהי חלוקת התפקידים ביניכם?
יעקובי: "בהתחלה היינו פשוט מנגנים ביחד, בוחרים יחד את השירים, אחר כך ווילי התחיל לעשות 'אמ-סי' ולשיר ואני המשכתי להיות ה'סלקטה', זה שמנגן".

וילסון: "השירה באמת הגיעה יותר מאוחר. התפקיד של האמ-סי הוא להגיש לקהל את השיר שמנוגן, להצטרף למילים שלו או לשיר מילים משלי ב'פאטווה', לנהל את הקשר עם הקהל, להרגיש ולהניע אותו. הקהל הוא הכוח וההשראה שלי".

אתם בוחרים מראש את השירים שאתם מנגנים?
יעקובי: "תלוי בגודל המסיבה. במסיבות גדולות בדרך-כלל כן, במסיבות קטנות יש יותר מקום לזרימה. בסופו של דבר אתה קורא את הקהל".

"וילסון: "אנחנו יושבים לפני המסיבה ומחליטים פחות או יותר מה ננגן, אבל תמיד יש מקום לאלתורים. מעולם לא קרה שתכננו משהו מראש והוא לא השתנה. פתאום בא לך להפציץ עם משהו ספונטני".

איך הייתם מגדירים את הסגנון שלכם?
יעקובי: "אנחנו מנגנים בסגנון ג'מייקני מסורתי, בצורה הכי קרובה לזו שמנגנים היום בג'מייקה. משלבים שירים חדשים וישנים. האמ-סי יוצר קשר עם הקהל, הסט כל הזמן חי, השירים מתחלפים מהר והקהל מגיב אליהם".

וילסון: "יש לנו גם הרבה 'ספיישלים' שהקדישו לנו אמני רגאיי ידועים מכל העולם, כמו מקס רומאו, זמר ג'מייקני מהדור של בוב מארלי, או סיסטר ננסי וג'ון הולט. השירים האלה הם להיטים ורק לנו יש אותם".

הקונספט של המסיבה
בשנת 2008 הוציאו השניים את ה"מיקס-טייפ" הראשון שלהם, "מיסטיקל פרדייז", והמשיכו להופיע במסיבות ובפסטיבלים ברחבי הארץ. "לאט-לאט התחלנו לתפוס", אומר יעקובי. "דחפנו את עצמנו באינטרנט ויצרנו קשרים, ונהיה לנו קהל קבוע, שמלווה אותנו לכל הופעה".

"היום אנחנו גם מארגנים מסיבות בעצמנו", מוסיף וילסון.

מה זה אומר, לארגן מסיבה?
וילסון: "מסיבה שהיא הפקה שלנו מא' ועד ת'. אנחנו סוגרים את המקום, מחליטים על הקונספט של הערב, איזה סגנון מוזיקלי ינוגן, מי ינגן ובאיזה סדר".

יעקובי: "לכל מסיבה שלנו יש קונספט שונה. למשל, לא מזמן ארגנו מסיבה בתל אביב שנקראה 'קרב העשורים'. היה די-ג'יי שייצג כל עשור, משנות השישים עד שנות האלפיים. אנחנו משקיעים מאוד גם בפליירים, שאותם ואת עטיפות המיקס-טייפים שלנו מעצב בצורה ייחודית גל צרפתי מעין-חרוד מאוחד".

מה מצב סצנת הרגאיי בארץ?
וילסון: "לפני כמה שנים היתה קצת ירידה, אבל היום הרגאיי תופס תאוצה מחדש, בעיקר בתל אביב. רוב המסיבות שאנחנו מארגנים הן בתל אביב".

יעקובי: "הקהל מאוד מגוון. הרבה צעירים, אבל יש גם מבוגרים. קיבוצניקים, יוצאי אתיופיה, עירונים".

יש בזה פרנסה?
יעקובי: "בארץ לא מרוויחים מזה מי יודע מה. כולנו עובדים בעוד עבודות ואת רוב הכסף שאנחנו מרוויחים אנחנו משקיעים בחזרה - בארגון מסיבות, בקניית ספיישלים מאמנים".

וילסון: "היום אנחנו עדיין לא מתפרנסים מזה, אבל בעתיד אני כן ר