"בחיים שלי לא נגעתי בעיפרון או במכחול, הייתי עובדת סוציאלית כל השנים ומזכירת קיבוץ, ולא עשיתי שום דבר בידיים שלי... והנה, אני מציירת. מה אגיד, אני המומה מעצמי וממה שיוצא לי על הבד והנייר. אז נכון, כמה שנים אני עושה קרמיקה בחוג למבוגרים, וגם מתנועעת קצת בסדנה למחול של פנסיונריות, ובגיל צעיר רקדתי - אבל לרשום מודל עירום? לצייר דמויות וטבע? אני? קשה להאמין. אני פשוט בהלם מעצמי.

עוד על אמנים ותיקים מקיבוצים:
הצייר שאול קנז: "אני סתם זקן שוויתרו עליו"
עמוס עוז חוזר לקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

"מתי זה התחיל? לפני חצי שנה בערך נתן טל אמר לי לבוא ולנסות לצייר. אמרתי לו: 'מה אני, בחיים שלי לא ציירתי'. אבל נתן טל, שהיה תלמיד שלי בכיתה גימ"ל, הוא אוטוריטה עבורי. כשנתן אומר לבוא, אז באים. מה כבר יכול להיות? לכל היותר - לא יצליח. ועכשיו אני מחכה ליום שני בשבוע, אז מתקיימת סדנת הציור. מה אגיד, פשוט גילוי לא נורמלי. רוחה גיל מציירת! והפרגון מהבנות ומהנכדים מדהים. יש לי אנרגיות חדשות שאף פעם לא היו לי".

הדוברת, שזה עתה ירדה בצעד קל מהרכב החשמלי (או בשפתנו, קלנועית), היא רחל (רוחה) גיל מקיבוץ שפיים, בת 76. רוחה, חיונית ושופעת מרץ, היא אחת מתוך 17 גמלאים שממוצע גילם שבעים, ועוד כמה "ינוקות" בני חמישים ומשהו, שהחלו לצייר ולהציג בסדנת הציור תחת הדרכתו של מזכיר התנועה הקיבוצית בדימוס ומנכ"ל להקת המחול הקיבוצית עד לאחרונה - נתן טל (68).

רוחה וחבריה מציגים בשני חללי "גלריית מגדל המים" של הקיבוץ את פרי ביכוריהם המרענן והמפתיע, תחת השם "התחלות" (נעילה השבוע). הציפיות המוקדמות לחזות בציור ובפיסול קיטשיים וחובבניים באופיים, מתרסקות על סף הגלריה. מדובר בציורים אותנטיים ובהבלחות של כישרון אמיתי, שקשה לעכל כי נעשו על ידי "ציירי יום ראשון" שהחלו ליצור אך לפני חמישה חודשים וחצי.

מודל עירום בסדנה
נתן טל, בעל החזון והמעשה, מתקשה בהליכה ובתנועה, אולי מפאת בריאותו הלקויה - אבל רוחו צעירה מתמיד ולשונו שוטפת וזורמת כרישומיו היפים. "כשתכננתי לפתוח את סדנת הציור לגמלאים, בחודש מארס האחרון", הוא מספר, "לא חשבתי על אמנות תרפויטית דומה לזו שנעשית במרכזי יום לקשישים. ידעתי מיד שאגיש חומרים, שאלמד טכניקות, ושאניח למשתתפים לצייר את עולמם ואת משפחתם. התחלנו בבסיס, בעיפרון ופחם על נייר. אחר-כך עברנו לבד ולצבעי פסטל, מים ושמן.

"עם הזמן הבאתי להם מודל עירום, שבפעם הראשונה עורר מבוכה מסוימת, וגם פתחנו סדנת פיסול שמעביר אמן מרשפון, דניאל ויימן. מאז אנחנו עובדים בשלוש קבוצות, שלושה ימים בשבוע, ארבע שעות כל מפגש. החברים משלמים בסביבות 200 ש"ח בחודש, וכל אחד רוכש את הצבעים והכלים בכספו. אין ימי מחלה, אין חיסורים, החבר'ה הפכו לבריאים יותר בעקבות המפגשים. כל השבוע הם מחכים ליום שלהם בסדנה".

איך מתחילים לעבוד עם גמלאים שלא ציירו מעודם ולא התכוונו לצייר אלמלא הסדנה שפתחת?
נתן טל: "אסור להתחיל לצייר עם מבוגרים בתחושה של כישלון, לכן אמרתי להם להתחיל עם המשפחה שלהם, על פי צילומים. כל אחת ואחד - בסדנאות יש רוב מובהק לנשים - הביא תצלומי משפחה וצייר על פיהם או בהשראתם. אחד מהמשתתפים היה ילד בתקופת השואה, ונותרה לו תמונה של הוריו הביולוגיים בצעירותם. את אביו שנפטר הוא לא הכיר, אלא רק את אביו החורג. הוא התעקש לצייר כל פרט מהאב שלא הכיר, ועבד רק על הדמות שלו שלוש שעות רצופות.

"כשסיים, אמרתי לו: 'אביך מזכיר את הבן שלך'. זה היה גילוי מסעיר עבורו, ודרך העבודה הוא הצליח להתחבר לאב שלא הכיר. משתתפת אחרת נהגה לצייר את בני משפחתה רק מאחור, מהגב. אצלנו היא למדה לצייר פנים. כל הזמן אני אומר להם: 'אצלנו לא עושים קישוט לחדר האוכל. אצלנו מציירים את כל מה שקרוב לנו וללב שלנו. במקביל אנחנו יוצאים לסיורים במוזיאון תל אביב, וגם העברתי הרצאה על האמנות הישראלית".

התערוכה בגלריה מוצגת זמן לא רב לאחר תחילת העבודה. אי-אפשר היה להמתין עד החשיפה לפני הקיבוץ?
"לכן קראתי לזה 'התחלות'. המטרה היתה לחשוף את החוג ואת היוצרים לפני הציבור והמשפחות. בחרנו את הציורים במסגרת הקבוצה כולה. אז נכון שהם התביישו, ואולי חשו לא ראויים, אבל התגובות היו מדהימות. הם מקבלים כוח להמשיך, ואולי נוספים יבקשו להצטרף. יש לנו משתתפות מגעש ומיקום, וקיבוצים נוספים מגלים עניין בפרויקט הזה. אם יהיה ביקוש רב, נצרף עוד מורה לסדנה".

ואתה עצמך?
"בשנה האחרונה ציירתי כמו שלא ציירתי מעולם. לימדתי את עצמי לצייר בקטן. תמיד הייתי פעיל ציבורי - בשפיים, באיגוד הציירים, בתנועה הקיבוצית, בלהקת המחול. עכשיו זה הגיע לי עד לכאן", הוא אומר ומסמן קו דמיוני על מצחו, "ואני שוב פנו