לילד אחד מקיבוץ מזרע, נפתלי שמו, היה מה שנהוג לקרוא "פרצוף דורש מכות" (הסבר "יפה" למעשה מכוער). הבנים מהכיתה הגדולה היו מפליאים בו מכותיהם, עד שנפתלי הקטן החליט להתנקם בהם.

עוד על הלינה המשותפת:
האם הלינה המשותפת "יצרה" הורים אחרים?
הלינה המשותפת יוצאת במחול
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כשהלכו ערב אחד לסרט בקיבוץ הוא הוציא מארון החשמל את כל הפקקים והחשיך עליהם את עולמם. הגדולים לא נותרו חייבים - הם הוציאו את נפתלי מהמיטה, גררו אותו ובן כיתה נוסף לפינת החי והכניסו אותו לדיר העזים, שם שהה עד הבוקר.

הסצנה הזו, שהיום היתה זוכה לטיפול גורמי הרווחה והחינוך, התרחשה לפני כחמישים שנה והשתרבבה אל חוברת הקומיקס "עלילות הלינה המשותפת" שכתבה ואיירה מירב ארצי (27), בת קיבוץ מזרע, בוגרת השנה הרביעית והאחרונה במחלקת האיור באקדמיה לאמנות "בצלאל".



עוד בקומיקס המרענן, המשחזר את עלילות יורם ארצי, אביה של מירב, בלינה המשותפת - מעשי משובה ובלגן בלילות הארוכים, בריחה מבית הילדים לבית שבצמרת העץ. "אני גדלתי עד גיל חמש בבית הילדים, ומתקופת מלחמת המפרץ עברנו לבית ההורים. זכורים לי תעלולים בלילות, ובריחה למיטות כשנכנס אדם מבוגר או שומרת לילה, אבל לאבא היו חוויות הרבה יותר ביזאריות. כל לילה, לפני השינה, היה מספר לי את מה שעבר עליו. כך נוצר הקומיקס הזה, שמתאר בצורה מצחיקה ולא מעיקה את עלילות הלינה ההיא. אבא שלי בן 61, ועדיין מתגעגע לימי הלינה המשותפת, בוודאי הרבה יותר ממני".

לפני שניגשת לצייר את הסיפורים של אבא, חקרת קצת לגבי התקופה ההיא?
מירב ארצי: "קראתי חומרים, ראיתי את 'ילדי השמש', אבל הסתמכתי בעיקר על החוויות של אבא. התוצאה מאוד הלהיבה אותו, ומתברר שגם את רותו מודן ומורי המגמה מבצלאל, שלאו דווקא הכירו את הלינה המשותפת.
ניסיתי להימנע משימוש במושגים הקשורים לקיבוצים בלבד, ועשיתי את זה יותר 'ידידותי לסביבה'".

ועכשיו יצא הספר?
"לגמרי לא בטוח. אני לא בטוחה שיש לזה קהל. במהלך הלימודים ציירתי קומיקס על חתול דמיוני שהופך לאמיתי, איירתי מחדש את ספר הילדים 'בארץ סין' של לאה גולדברג, וגם יצרתי גלויות אנימציה המיועדות לתיירים שמגיעים לארץ. כל אלה נעשו במסגרת הלימודים, ומן הסתם לא יהפכו לספרים. אני רוצה להשתלב בתחום האיור והעיצוב, ואולי הספרים יגיעו בהמשך".

וחזרה לקיבוץ?
"לא ממש החלטתי, אבל במרכז אמצא עבודה יותר בקלות. לקיבוץ אולי אחליט לחזור, אבל ללינה המשותפת - לעולם לא".