נראה שהמושג "לכתוב למגירה" לא ממש מאפיין את "בית ירח" של שנות האלפיים. זה 11 שנים מוציא לאור בית הספר האזורי, שנה אחר שנה, קובץ מרשים של יצירות פרי עטם, מכחולם ומצלמתם של תלמידים מוכשרים, שמוצאים פנאי בתוך ים המטלות הלימודיות לתת דרור לנפש. וכעומק החשיפה כן גודל הנשמה.

עוד יצירות מבתי הספר הקיבוציים:
יצירות של בגרות
ציורי קיר של תלמיד מ"כיתת המיוחדים" עיטרו את פתיחת שנת הלימודים
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הקובץ "מולד ירח" נברא לפני מעט יותר מעשור ביוזמתן של שתי מורות בית הספר: רותי ביידץ (יבנאל), מורה להיסטוריה ומחשבת ישראל, ומירי ברקת, מורה לספרות מהיישוב לבנים בגליל התחתון, שאף אחראית לשם האסופה ("מולד" - קשור ללידת הירח וגם מרמז על שם בית הספר).

מדובר בביכורי יצירות של תלמידים, שכל אחת מהן היא חוויה גדולה ללב ולנשמה. מקבץ מכל אותן יצירות הוצג עד לאחרונה ב"בית גבריאל" לחוף הכנרת.

"כאשר סיימתי לקרוא את עיתון בית הספר של שנת 2001", משחזרת ביידץ, "חשבתי לעצמי שזה דבר נחמד, אבל חסרה בו קצת נשמה ספרותית. ואז, בעצה אחת עם מירי, החלטנו להוציא לאור קובץ ספרותי. הרעיון נשמע טוב, אבל איך מחברים אליו תלמידים? ואז יצאנו במסע פרסום שכלל פלקטים צבעוניים ומעבר בין הכיתות בניסיון לשווק את הרעיון ולהפיח בו חיים, אלא שאף אחד לא קם".

בצר לה, פנתה רותי לעזרתה של יועצת בית הספר (ציפי שנהר), שאוהבת מאוד שירה וספרות, וזו נזכרה שראתה אתר באינטרנט ובו שירים שכתבה תלמידת בית-ירח. "ניגשתי בדיסקרטיות אל אותה תלמידה", ממשיכה רותי, "והיא אמרה 'סבבה, גם חברה שלי כותבת', וכך הלך המעגל והתרחב. תוך כדי המסע הבלשי, התברר לנו שהכותבים הם מעין חוג סגור, שהם מכירים היטב אחד את השני, ומאז דבק בהם השם 'מחתרת הקטיפה', כשמה של להקה אמריקנית משנות הסיקסטיז, שאליה אני מאוד מחוברת.

"מאותו מפגש אקראי של יוצרים יצאה חוברת ראשונה, שהיום נראית לי די בוסרית, אבל זה בהחלט היה סימן לבאות ונכנסנו למתכונת קבועה שהלכה והשתפרה משנה לשנה".

את יולי גודייב, תלמידת כיתה י' מקיבוץ מבוא-חמה (מגמת תרבות העם, תיירות ומוזיקה) ניתן להגדיר כיוצרת רב-תחומית. היא כותבת, שרה, מלחינה, מצלמת ואפילו רוקדת, ובסוף היום, כמו כולם, צריכה להתכונן לבגרויות.

בנוסף לחומרים שהכינה עבור החוברת שיצאה לא מכבר, התבקשה יולי להלחין ולבצע לכבוד ערב העשור למולד-ירח שיר שכתבה תלמידה אחרת מבית הספר. "כשקיבלתי את מילות השיר", מספרת יולי, "ניתחתי אותו מבחינה סיפורית תוך ניסיון להיכנס לעומקו. היה בזה הימור מסוים, אבל לשמחתי המסר עבר והיוצרת מאוד אהבה את זה".
צילומיה של יולי, שמפארים את חוברת תשע"ב של מולד-ירח, הם רק חלק מזערי מתוך אוסף גדול, והבעיה הכי גדולה שלה, לדבריה, היא להחליט במה להתמקד.

"מה שמפתיע צופה מהצד ביצירות המקובצות בחוברת היא הפתיחות, ולעיתים הנועזות של הכותבים", אומרת רותי, "עד כדי כך שלפעמים אנחנו נאלצות קצת להתערב. קורה לא פעם שאנחנו מגלים מצוקות שמתחבאות להן בין המילים ומנסות להבין ולעזור. הנערים מוכנים לפרסם חומרים מאוד אישיים, חלקם בשמם המלא וחלקם בשמות בדויים".

יש גם צנזורה?
רותי ביידץ: "עד היום לא היה צורך לצנזר, אבל שיקולי עריכה נלקחים בחשבון, ועושים מאמץ להגיע לעמק השווה. הנכונות לפרסם ולחשוף פרטים אינטימיים בהחלט מפתיעה אותנו, ואפילו קטעים של 'לצאת מן הארון' עולים על הכתב".

דוגמה לסוג כזה של פתיחות ניתן למצוא ביצירותיה של זואי שחף,
תלמידת י"ב מקיבוץ דגניה א' (מגמות ספרות, קולנוע ואמנות) שאף נמנית עם עורכי "מולד ירח".

כעפר לרגליה / זואי שחף
אֵיךְ הֵם כֻּלָּם נוֹפְלִים לְרַגְלֶיהָ
נִפְרָשִׁים וְנִפְתָּחִים אֶל מוּלָהּ
נוֹפְלִים בִּשְבִי הַחִיּוךּ הַמָּתוֹק
וְהַשְּׁפָתַיִם
וְהַבָּרָק שֶׁבָּעֵינַיִם.
כָּל הַגְּבָרִים
אוֹ לְפָחוֹת כָּל מִי שֶקָּרוֹב
כְּעָפָר לְרַגְלֶיהָ
כְּמִטָּה לְמִשְכָּבָהּ בָּהּ בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת.
אֵיך הִיא
תּוֹפֶסֶת אוֹתָם
בַּעֲדִינוּת אֵין קֵץ
לִטּוּף חִבּוּק נְשִׁיקָה
סְטִירָה.
בֵּין נְשִׁימָה לִנְשִׁימָה
הַמַּצָּעִים הַהֲפוּכִים, הַמִּלִּים הַיְּשָׁנוֹת
אַהֲבָה אוֹ תְּשוּקָה
אֲהוּבָה אוֹ
שוֹבֶרֶת לְבָבוֹת