הגלריה לאמנות בקיבוץ כברי לובשת החודש שלמת בטון ומלט, ולמעשה הופכת לחלל המדמה מקלט תת-קרקעי, על כל מרכיביו המוכרים, במסגרת התערוכה "מרחב אפור".

עוד תרבות ואמנות מקיבוצים:
"אני רוצה לתעד את האנשים בקיבוץ כמו שהם"
הפסל מהקיבוץ מציג: חלודה, בזלת והומור
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

האמן סאהר מיעארי, תושב חיפה וחבר של קבע בקולקטיב האמנותי המפעיל את הגלריה בצביונה החדש, כיסה את קירותיה בלוחות בטון בהם הוטבעה טקסטורת קורות העץ התומכות במבנה בעת יציקתו. גם שלושת צינורות האוויר, המאפשרים שגרת חירום מתחת לאדמה, לא נפקדו מהמיצב המרשים בגווני האפור. בקרביו של פתח מילוט הכניס סאהר מיעארי מקלט טלוויזיה המשדר ב"לופ" יום באתר בנייה של מקלט, כולל קולות הפועלים והלמות הפטישים.

בנוסף לחזות המרשימה (והמדכדכת) של המקלט, ששינה את חלל הגלריה לבלי הכר, עולות מעבודתו של האמן כמה אמירות אירוניות ובלתי-אמנותיות בעליל: מדוע נגזר דווקא על הערבים לבנות עבור היהודים את האתרים הנסתרים מהעין שאמורים לגונן עליהם מפני ה... ערבים; האם גם זו תיקרא "עבודה ערבית";
והאם העובדה שמיעארי עצמו בונה מקלט במסגרת היותו "פועל אמנות במסווה של 'פועל בניין'" הופכת אותו לאחד מבוני ארץ ישראל ושותף בהקמת המדינה הציונית.

על פי הדברים המצוטטים מפיו בדף הגלריה, מעדיף סאהר לתחום את גבולות עבודתו המושגית ב"מרחב האפור" שאינו שחור או לבן - מצב ביניים מתעתע, המגדיר אותו כ"לא שייך למקום". למרות החזות הקודרת של התערוכה מגלה בה האוצרת דרורה דקל התבוננות אופטימית. "סאהר מיעארי מבקש לאפשר לראות במרחב האפור מקום להתבוננות אופטימית, שסופה פתרון אנושי חסר אלימות".

התערוכה תינעל בתאריך 27.5.