מאות אלפי יהודים, כ-700 אלף, הגיעו ארצה בשלוש-וחצי השנים הראשונות של המדינה. בשנים אלה היישוב היהודי, שמנה כ-600 אלף נפש, הכפיל את עצמו ואף יותר מזה. מה עשתה התנועה הקיבוצית לסייע בקליטתם, ולמה הקיבוצים לא קלטו?

עוד ספרי מחקר על קיבוצים:
"התעשייה הקיבוצית עודדה את השינוי בקיבוצים"
מחקר: מה באמת גרם לפילוג בתנועה הקיבוצית
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

סוגיה זו הציקה לרבים בתנועות ובחוגים שמחוץ לתנועה. יש שראו ועודם רואים בכך כישלון של הקיבוץ. השקפה זו עוד לובתה בנאום ה"בוש ונכלם" של בן גוריון בכנסת בינואר 1950: "התנועה הדוגלת בחלוציות לא הכזיבה מעולם כשם שהכזיבה בשטח זה... מה הם עשו בשביל שלוש-מאות אלף יהודים? אני בוש ונכלם במשך שתי השנים האלה... עוד לא היה כישלון כזה ואני בוש ונכלם".

נאום זה קדם בשלושה עשורים לנאום ההסתה כלפי "המיליונרים עם בריכות השחייה" שנאם בגין בקריית שמונה בבחירות 1981, ודומה שבכך השיק בן-גוריון את האווירה העכורה שנוצלה בידי בגין בנאום הבחירות המפורסם.

הכישלון, האמיתי או המדומה, של הקיבוצים בקליטת העלייה, נמנה גם הוא עם שורשי הניכור והאיבה שחשו רבים מהעולים, ועדיין חשים רבים מבני הדור השני והשלישי, כלפי הקיבוץ. "הקיבוצים לא רצו בעולים" - כך היו שטענו, ועודם מחזיקים בדעה זו.

הטענה נבדקה לעומק ולרוחב בידי רחל כהן פרידהיים במחקרה שזיכה אותה בדוקטורט ואשר ראה אור לאחרונה כספר בהוצאת יד טבנקין: "החלוצים שנותרו מאחור - קליטת העלייה בקיבוצים 1954-1948". ואכן, החלוצים אמנם נותרו מאחור, כפי שקבעה המחברת בכותרת למחקרה, אך כל כולו של ספר זה הוא כתב הגנה מתועד על החלוצים הללו, הקיבוצים, שלא חסכו עמל ומאמצים לקלוט עולים בבתיהם בתנאים בלתי-אפשריים, והצטיינו בקליטה ובחינוך של ילדים ובני נוער במסגרות "עליית הנוער", בחבורות ובהכשרות. אפילו בחודשי מלחמת העצמאות הראשונים, נקלטו בקיבוצים יותר מ-9,000 עולים בוגרים ויותר מ-8,000 ילדים ובני נוער.

המחברת חוזרת ומוכיחה, באמצעות תיעוד נרחב, כי כל הזרמים בתנועה הקיבוצית חיפשו דרכים להגדלת הקליטה ואף קלטו במאמצים ניכרים, אלא ש"המספר הגדול של העולים וקצב הגעתם המהיר היו הרבה מעבר ליכולת הקליטה של התנועה הקיבוצית הקטנה".

סיבות רבות היו לכך שעולים לא פנו לקיבוץ מלכתחילה, והעיקרית שבהן: אורח החיים הייחודי שלא התאים לכל, ובקרב העולים מארצות המזרח היוותה הדת גורם נוסף שהרחיקם מהקיבוץ. יש המשווים את הקליטה המצומצמת בתנועה הקיבוצית לקליטה ההמונית והמוצלחת במושבים, אלא שהיישובים הקיבוציים קלטו בביתם,
קלטו בבתי הילדים המשותפים ובחדר האוכל המשותף; ואילו במושבים קלטה התנועה, אך לא המושבים היחידים.

אכן, הוקמו מושבי עולים שהסתייעו רבות בתנועה ובמדריכים מטעמה, אך לא נקלטו בחצרו ובנחלותיו של המושב הוותיק. לכן, מסכמת החוקרת, "זכתה תנועת המושבים לתרועות גדולות על הצלחתה בקליטת העלייה הגדולה, למרות שעל פי מחקר זה לא ניתן כלל להשוות בין המאמצים שהושקעו על ידי כל אחת מהתנועות".

כהן פרידהיים לא חשה בנוח בשל יחסו של בן-גוריון לקיבוץ ("בוש ונכלם"), ואת עמודיו האחרונים של הספר היא מקדישה לדיון קצר בעניין ומבקשת להציג את בן-גוריון כמי שהבין את גודל הנזק שנגרם לאופייה של החברה הישראלית עקב הפגיעה בתנועה הקיבוצית. את הליכתו לשדה-בוקר היא מפרשת, בחלקה, כניסיון לשקם את שמה הטוב של התנועה הקיבוצית.