לאחר הפסקה של חודשים מספר, בגין בעיות תקציביות ובירוקרטיות, נפתחה הגלריה בכברי במתכונת חדשה ויוצאת דופן במקומותינו. את המקום מנהלת קבוצה המונה 13 אמנים, יהודים וערבים מהגליל, וחבריה גם יציגו שם ביחד ולחוד, לצד אמנים אורחים.

עוד אמנות מקיבוצים:
ארכיון משמר העמק על קיר מערת הפלמ"ח
מפסל אינטואטיבית ואירוטית את הקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לאחר תערוכת ההשקה, שהיתה מופשטת באופייה (מיצב אור בתוככי הגלריה, שהצופים הביטו בו מהחוץ), התקבצו כל ה-13 לתערוכה משותפת תחת הנושא המכליל: "דיוקן עצמי". ההחלטה לעשות זאת, על פי המניפסט המצורף, נבעה "מתוך רצון להכיר זה את זה, ולהבין בעזרת הפעולה האמנותית את ההחלטה לפעול יחד ולקדם את הרעיון השיתופי. התבוננות בדיוקנאות חברי הקבוצה מעלה מגוון התייחסויות וטכניקות: יש שהעדיפו לייצג את עצמם בעזרת דימוי משמעותי בו הם עוסקים, ויש שעסקו בנראות דיוקנם הממשי".

הצפייה בתערוכה העלתה אצלי רגשות מעורבים. מחד, נאלצתי להודות כי האמנים מוכשרים ומעניינים, כל אחד בתחומו. מאידך, סברתי שקיבוצם יחד לתערוכה אחת, תלויה בצפיפות ורוויית חומרים ונרטיבים שלא נועדו לדור בכפיפה אחת, פוגמת ברושם הכללי וגם פוגעת בהם עצמם. אולי, בדיעבד, ניתן היה לחלק את הקבוצה לשניים ולמתן מעט את "הרעש" הכללי.

הדיוקן העצמי בא לידי ביטוי לאו דווקא באמצעות ייצוג פני האמן, וטוב שכך. רבים מהמציגים יצרו תבנית אדם שהיא גם תבנית מולדתו והווייתו האישית והלאומית. כך למשל אשרף פואח'רי, שמצרף דמות של חמור לכל ציור/צילום שהוא יוצר. בתערוכה הנוכחית הוא מציג חמור הנושא על גופו מדבקת פרסום של עיתון "הארץ". ההקבלה ל"חמור" המטאפורי ולארץ המובטחת (למי?) משרטטת את פואח'רי עצמו.



יעל אלבוים, לעומתו, תלתה ציורים גדולים של פנים דהויים בצבעי אדום/כתום כמחווה לג'ינג'ית שהיא. שמואל פאר הניח פסל ברזל מחליד ויפה על רצפת הגלריה ותיאר דרכו את הבית, העץ ועיגול היקום המהווים את עולמו השלם. יעל כנעני, בעבודה חסכנית ונוגעת, הביאה לידי ביטוי את היציבות של המציאות לצד הריחוף של החלום והאמנות. נעם ונטורה, בציור מעוגל, ואן-גוכי באופיו, תרם לתערוכה את יפי הטבע והקומביין המפלח את השדה.

נעה רז מלמד, המרתקת תמיד, תלתה שני תצלומים של צנצנת עם פרחי בר וציור של קופפרמן שפניה נשקפות דרכו. לאלה צירפה אובייקט שעווה של ציפור האוחזת במקורה אובייקט לא מזוהה.
דרורה דקל הדפיסה את דיוקנה על נייר שנעשה בעבודה עצמית רגישה ומכמירת לב, ותמי שוער תרמה לתערוכה וידיאו בו נראות ידיה העמלניות כשהן מדיחות שוב ושוב כלי זכוכית שבורים.

עוד מציגים בתערוכה רבת-המשתתפים: רועי דרסטין (קרני צבי מפוסלות - אחת מהעבודות היפות בתערוכה), מרגו גראן, סאהר מיעארי, אמירה זידאן ונג'ואן זועבי.

התערוכה, שתינעל ב-14.4, מעידה שמוטב היחיד על היחד. קצת סלקציה מתבקשת, וחלוקה של האמנים לשתי קבוצות, היתה עושה את ההבדל ומחלצת אותה מתחושת "המכירה הכללית" שהשתלטה על חלל הגלריה.