נתן שחם, חבר קיבוץ בית אלפא, הוא חתן פרס ישראל לספרות ושירה עברית לשנת 2012 - כך פורסם הבוקר (חמישי).

עוד קיבוצניקים זוכי פרס ישראל:
פרס ישראל לאהרון ידלין מחצרים
פרס ישראל לפטר מירום
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

בנימוקיהם למתן הפרס כתבו חברי הוועדה (פרופסור יהודה פרידלנדר, המשורר מירון איזקסון, העורך והמתרגם אמציה פורת ופרופסור זיוה שמיר מהחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב): "נתן שחם הוא מן הבולטים בסופרי דור תש"ח ונמנה עם לוחמי הפלמ"ח שהניפו באילת את דגל ישראל המאולתר, 'דגל הדיו', מעמד שהפך לסמל לסיום הקרבות ולניצחון ישראל במלחמה על עצמאותה. ...מראשית דרכו התבלט נתן שחם ביצירתו הססגונית והעשירה - בסיפורת, במחזאות, בכתיבה תיעודית וכן בכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית".

השופטים הדגישו כי כתיבתו של שחם מצטיינת בתבונה וברגש, בדמיון ובמבע רהוט הנשען על כל רובדי הלשון העברית. "שחם יודע כיצד לשרטט ביד אמונה דמויות טיפוסיות וכן ייחודיות מן המציאות הישראלית, בעיקר אנשים שעיסוקם אמנות הכתיבה, העיתונאות, הטלוויזיה והמוזיקה. ספריו עתירי רעיונות והוא יודע לתת לרעיונותיו ביטוי מהיר ומרתק".

שחם, יליד 1925, הוא בנו של הסופר אליעזר שטיינמן ז"ל ואחיו של הסופר והמתרגם דוד שחם יבדל"א. בתו היא הסופרת והאוצרת אורית שחם-גובר. הוא נולד בתל אביב, התחנך בגימנסיה הרצליה, ובשנת 1945 הצטרף לקיבוץ.

יצירתו הענפה של שחם כוללת רומנים, מחזות, קובצי סיפורים וספרי ילדים. מחזה שלו, "הם יגיעו מחר", שהועלה בשנת 1950 בתיאטרון הקאמרי - נחשב, יחד עם "הוא הלך בשדות" של משה שמיר, לאבן פינה בתולדות התיאטרון הישראלי המתחדש.

שחם מקבל את פרס ישראל לאחר שלל פרסים בהם זכה בשישים שנות כתיבה: פרס שלונסקי, פרס הבימה, פרס ניומן, פרס ראש הממשלה, ועוד. מלבד היותו סופר בעל שם, כיהן שחם כקונסול תרבות בבריטניה ובארצות הברית,
היה משנה ליו"ר רשות השידור והיה עורך ב"ספריית פועלים". שלושה ספרים מרכזיים שלו עוסקים בהוויה הקיבוצית: "קירות עץ דקים" (1977), "רביעיית רוזנדורף" (1987) והספר האחרון, שיצא לאור בשנת 2010 ואשר התייחס לשבר הקיבוצי בשנות האלפיים - "לוח חלק".

נתן שחם, ברכות על הפרס. קיבלת כבר ברכות מחברי הקיבוץ?
נתן שחם: "הבוקר (חמישי) עדיין לא יודעים בבית-אלפא על הזכייה. אולי ישמעו על כך בתקשורת".

הספר האחרון שהוצאת, "לוח חלק", עסק בהפרטה ובתוצאותיה הקשות בקיבוץ של ימינו.
"קיבוץ מופרט הוא בעיה בפני עצמה, שאני מתקשה להשלים איתה. אני חושב שדווקא הספר 'רביעיית רוזנדורף', שעוסק ברביעיית נגנים, הוא ה'קיבוצי' יותר שכתבתי. הנגנים הרי תלויים זה בזה, לא יכולים לנגן מהר יותר או לאט יותר, אלא בהרמוניה, זאת למרות שאופיים מנוגד זה לזה. רק ליכודם מאפשר את נגינת היצירה. אותו דבר בקיבוץ - רק ליכוד האנשים מאפשר את ייעודו של המקום בו הם חיים. בספר נוסף שהוצאתי, 'ההר והבית', שעוסק בבית-אלפא, כתבתי שרצינו לבנות מקדש על ההר ולכן יש לנו בית לרגלי ההר".

והספר עליו אתה עובד כעת?
"עדיין אין לו שם, אבל הוא עוסק ביחסים בין מו"ל גרמני למו"ל פולני בשנת עלייתו של היטלר לשלטון".