משמר העמק מציין השנה מלאות תשעים להיווסדו בשורה של אירועים, לתפארת הקיבוץ הגדול וחבריו הגאים. אחת המחוות המרגשות, שהושקה לפני כחודש ותינעל בשבת הקרובה, 25.2 (רוצו לראות פן תחמיצו), היא תערוכתו של החבר-צלם עמי ואלך, "ציורי מערות". למעשה ניתן היה לכנות את הבדים הגדולים, העטויים בגווני אדמה ואש, בשם "צילומי מערות".

עוד צלמים בקיבוצים:
הצלם שכמעט ואינו רואה
צילומי הפליטים של כפיר סיוון זכו ב"עדות מקומית"
עוד תרבות ואמנות מקיבוצים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ואלך, שלעולם אינו מתייחס לצילום כפשוטו (בעבר הציג תערוכת צילומים שהתבססו על רצפת המפעל, וקודם לכן הנציח נופים הנשקפים דרך ניילון) - הוליך את העדות אל מערת הפלמ"ח שבפאתי הקיבוץ. הוא הקרין על קירות המערה המסולעת תצלומים מארכיון הקיבוץ, המתעדים חברים בעבודה ובספורט, מסביב למדורה ובהקמת הצריפים הראשונים. את השילוב המהפנט שבין הסלע הגירי לבין התמונות של ימי בראשית לכד בעדשת המצלמה, והשיג באמצעותה אפקט של "ציורי מערות" סחופי ימים ואדמה.

נתי וירבה, אוצר התערוכה, כתב על "ציורי המערות" של ואלך שיש בהם ממד ארכיאולוגי (יוצרים קונוטציה של ציורי מערות קדמוניים שתפקדו כאמצעי שפה ותקשורת של השבט), ממד אנתרופולוגי (תמונות מספרות סיפור של ראשית ההתיישבות בכל מעגלי החיים, "סיפורי מקום") וגם ממד גיאולוגי (שטח הפנים של המערה אינו אחיד.
מחד הוא קשיח ומאידך שבור, סדוק, מתפורר. ההקרנות של התצלומים מחיות את האבן מחדש).

לטענת וירבה, מסמלים סדקי האבן את המשבר והשבר שעוברים על החברה בישראל בכלל ועל הקיבוץ בפרט. איני יודע אם לכך כיוון המשורר (הצלם), אבל התוצאה שובת לב ועושה חסד עם המועד המכובד, שלכבודו נתלתה על קיר הגלריה במשמר-העמק.