לא לעיתים קרובות מזדמן לי לחוות תיאטרון במיטבו. לאחרונה (15.1), ב"צוותא-2", בהצגת הבכורה של "משומשים" - זכיתי.

עוד תיאטרון קיבוצי:
בר פלד הקיבוצניק מככב בצלילי המוזיקה
הצגה חדשה: ה"ביטלס" בין יהודים וערבים
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הסיפור כמעט בלשי: צעירה יפהפייה נכנסת אל חנות ספרים משומשים ומבקשת לרכוש ספר שהומלץ בבלוג החביב עליה באינטרנט. הספר, שרק באותו בוקר היה מונח על המדף - נעלם באורח מסתורי. מכאן ואילך מחפש אחריו דניאל, מוכר הספרים, גבר מזדקן המתגורר עם אמו, כלוא בחובתו להמשיך את דרכו של אביו שנפטר, בעל החנות.

משימת איתור הספר הופכת בהדרגה למסע שמטלטל את חייו של דניאל ויוצר עימות בינו לבין עולמו, תוך חשיפת סודות משפחתיים והתמודדות עם החיים ועם המוות. בתוך העימות הזה מקופלים עימותי-משנה: בין אם לבן, בין הזיה למציאות, בין עולם הספרים ההולך ונעלם מול עולם האינטרנט המהיר, ועוד.

חלל האולם הקטן מעוצב כחנות ספרים וכך הופך הקהל לחלק מההצגה, כשהשחקנים פועלים גם בתוכו ומסביבו.
באמצעים מינימליסטיים, על במה כמעט חשופה ועם אביזרים מעטים - מצליחה ההצגה לרתק את הקהל לאורך חמישים דקות של איכות תיאטרונית צרופה.

לקסם הזה אחראים ששת השחקנים (דרור טפליצקי, שפרה מילשטיין, מירב פלדמן, אמיר ירושלמי, רפי קלמר וערן בן צבי), המחזאי רון גואטה, הבמאית דניס שמע, התפאורן אילן פרץ, מעצב התאורה גיא גלילי והמלחין דורון שלום. "משומשים" החלה את דרכה כמחזה-קריאה בפסטיבל "צו קריאה" בתיאטרון צוותא, שזכה במקום הראשון. חלק מהפרס היה הפקתו כהצגה.



דניס שמע (45, חברת קיבוץ הזורע), שביימה את מחזה הקריאה ואת ההצגה, היא בעלת תואר שני (MSA) במסלול בימוי של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. פרויקט הגמר שלה, הצגה בשם "האישה שלפני", מתארח כעת בתיאטרון הערבי-עברי ביפו.

מה היה חשוב לך להדגיש בבימוי של "משומשים"?
דניס שמע: "קודם כל, להשתמש בחלל. שאפתי לנצל את כל הדברים היפים שמציע 'צוותא 2' - הקהל נמצא במרכז, מוקף ב'מרפסת' מוגבהת. רציתי שהקהל ישב יחד עם דניאל בחנות הספרים, שנשתמש בכל המסלול הזה שמסביב ולעיתים 'נחתוך' אותו, וגם לתת תחושה שאחרי מות האב הכל נשאר כמו שהיה. הבטנו בתמונות ישנות כדי לבנות 'אווירה של פעם'. המחזה נע בין מקומות שונים: דירה, חנות ספרים, חנות נוספת, חדר חקירות במשטרה. רציתי שאפשר יהיה 'לקפוץ' ממקום למקום עם שינויים מעטים ככל האפשר".

אני נזכרת ברגע מסוים בהצגה, שהמחיש לי במיוחד את קסם האשליה הבימתית: דניאל יושב בחדר חקירות במשטרה. בתום החקירה מתחלפים הסצנה והמיקום, וכעת הוא נמצא בבית אמו, אבל למרות שבעצם לא זז מכיסאו - אנחנו, הקהל, זורמים עם ההתרחשות ומאמינים לה.

בהצגה יש תערובת בין שני סגנונות תיאטרון. גם "הקיר הרביעי" (קיר דמיוני בין הקהל לבמה, כשהקהל צופה פסיבי), וגם מעין "תיאטרון זירה" פתוח, שבו ההתרחשות עוברת באזור הקהל. "לפעמים קיים בהצגה 'הקיר הרביעי', כי הגיבור 'תקוע'", אומרת דניס, "אבל ניסיתי למצוא בכל תמונה את הנקודה שבה הוא פורץ ומנסה להשתחרר,
לעשות עוד צעד אל החירות".

ומה באשר לחירות שלך - כאישה נשואה, אם לארבעה וחברת קיבוץ? איך כל זה מסתדר עם העיסוק בתיאטרון, שמחייב היעדרות מהבית ושהות ממושכת בתל אביב הרחוקה?
"יש לי מזל שבן-זוגי, יוסי, מאוד תומך. הוא המעריץ הכי גדול שלי. אני חושבת שגם לילדים ממש כיף עם זה. יש לי שלושה בנים (8, 13, 16) ובת (11), כולם אוהבי-במה וכולם תומכים בי. הגדולים ראו את ההצגה ומאוד נהנו. גם העובדה שאנחנו גרים בקיבוץ עוזרת לי מאוד. אני יודעת שהילדים נמצאים במסגרת טובה".

ובקיבוץ מפרגנים?
"כן, יש הרבה תמיכה, הרבה גאווה. חלק מהחברים הגיעו להצגות המקדימות. ביום-יום אני משמשת כרכזת התרבות של הקיבוץ, ובעתיד הייתי רוצה, כמובן, להביא אלינו את ההצגה".

מבחינת צוותא, "משומשים" תוכל להיות הצגה נודדת?
"בוודאי, אני חושבת שאפילו ישמחו לנייד אותה למקומות נוספים".

ובינתיים, ממשיכים להופיע בצוותא?
"כן, פעמיים בחודש. שני תאריכים כבר נקבעו לחודש הבא: 18.2 ו-22.2".