פליטים אפריקאים תשושים ממסע הימלטות במדבר, שנרצחים בידי המצרים על גבול הארץ המובטחת, ולפעמים גם בתוכה - הם מראה קשה וצילום חזק.

עוד צלמים מקיבוצים:
צלם מהקיבוץ מציג נוף אירופאי אינטימי
שם פוקוס על העובדים בקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

סדרה של מראות קשים כאלה, שצילם כפיר סיוון, זיכתה אותו בפרס הראשון בתחרות הצילום הנחשבת, "עדות מקומית", בקטגוריית "חדשות-סדרות" (המוצגת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, עד תאריך 28.1), כפי שעדכן עיתון "ככה זה" של המועצה האזורית אשכול.


סיוון (34), יליד קיבוץ בארי, התחיל לצלם בנעוריו בקיבוץ, וכבר אז נסע עם חבר לקניה, בעיקר כדי לצלם. גם בשירות הצבאי לא נפרד מהמצלמה, מצלמת פילם, כמובן, שהפליאה להנציח את כל החוויות שעברו והחרא שאכלו הוא וחבריו במוצבי לבנון - בבופור, בכרכום, ברותם. כמו כולם הפליג אחרי הצבא לטיול הגדול, וכשחזר, למד שלוש שנים במדרשה לצילום גיאוגרפי.

מאז שסיים את לימודיו הוא חי בתל אביב ("באמת, כבר הייתי צריך להודיע בקיבוץ על עזיבה..." - מי עוזב את בארי? - "נכון שזה מעשה לא חכם, אבל כשהאישה היא תל-אביבית, וצריך לבחור...") ועוסק בצילומי עיתונות, אבל לא רק - כיוון שצריך להתפרנס ממשהו - אלא גם בצילומי פרסום ויחסי ציבור.


את הסדרה הזוכה צילם במהלך פעילות מבצעית, כמילואימניק, בהר-שגיא בדרום. "זה היה בדצמבר, לפני שנה. הגענו למקום שתיים-שלוש דקות אחרי שהמצרים ירו בקבוצת פליטים מאריתראה, או מסודן.
לדברי הגששים, המצרים ירו בהם כשהיו כבר בשטח ישראל.

"מתברר שזה לא מקרה חריג. חלק מהפליטים היו מתים, כמה היו פצועים. המראה היה קשה. למצרים זה מין משחק כזה, אולי הם גם מקבלים כסף על כל הרוג. הישראלים, על פי התרשמותי, נוהגים בפליטים באנושיות, מגישים להם עזרה רפואית, אוכל ומים".

לאחד הפליטים, מובארק שמו, מסר כפיר את מספר הטלפון שלו. "החלטנו להיפגש בתל אביב, אני בלי מדים, הוא בבגדים נקיים, ולדבר כמו שני בני אדם". לאחרונה צלצל מובארק, וכפיר מתכוון לפגוש אותו, וגם לעקוב אחריו ולצלם את מה שקורה לו ולחבריו בארץ המובטחת.