ממש כמו אחד הגיבורים של אופרת הרוק "וולקני", היה גם מאיר לבנה ז"ל, מרכז הפרדס המיתולוגי של קיבוץ נען, מקבל מדי פעם ממכון וולקני זנים שונים של שתילי הדרים, לאקלום ולגידול ניסיוני. בזכות כישוריו המקצועיים ומסירותו גדלו העצים והניבו תפוזים, שלא נודעו עסיסיים ומתוקים כמותם בארץ כולה.

עוד רוק'נרול קיבוצי:
בבוקר ברפת, בערב על הבמה בתל אביב
אינדי על הדשא בקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

סביר להניח כי מאיר, שהלך מאתנו לפני כמה שנים, היה נהנה בשבוע שעבר הנאה גדולה בהופעה של אופרת הרוק בקיבוץ נען. קודם כל, משום שהיווה השראה לאחד מגיבורי המחזה, ושנית, משום שאהבתו למוזיקה לא נפלה מאהבתו למשפחתו ולפרדס, והוא גם ניגן עם כמה מחברי להקת "וולקני", בהרכב אחר, כמעט עד יומו האחרון.

עד כאן - העובדות. פחות עובדתי הוא "דשן פלא" שקיבל, כאילו, מאיר לניסוי ממכון וולקני, ושבזכותו הניבו העצים את פריים המשובח. אבל ל"דשן פלא" מקום מרכזי בעלילת האופרה, וכך גם לאשת הפרדסן ולבנם. ובשעה שאבא - עכשיו אנחנו כבר רחוקים מהעובדות, ועמוק בתוך בדיית הרוק - עובד ומזיע בפרדס, ואשתו חולמת להגיע רחוק יותר וגבוה יותר מתפקיד עקרת הבית שנגזר עליה - בנם, שעוזר לאבא בעבודת הפרדס, חולם להיות יום אחד אליל רוק. וזוהי רק התחלת הסיפור, ש"דשן פלא" יסבך ויפתל אותו בהמשך, ויביאו אל הסוף הטוב, כפי שקובעים חוקי הז'אנר.

הופעה בשביל אלכוהול חינם
"הוא לא היה עוד סתם קיבוץ. שכן, בקצה הקיבוץ עמד אולם מופעים מפואר, אליו הגיעו אמנים מכל רחבי הארץ. ליד אולם המופעים עמד בית, ומאחורי הבית עמד פרדס. הפרדס של אבא. הפרדס עם התפוזים העסיסיים והמתוקים ביותר בעולם" - כך מסופר באקספוזיציה של אופרת הרוק "וולקני", לפני שהדיסטורשן מתחיל לתת בראש.

בשיחת טלפון עם כמה מחברי הלהקה, הם מתגלים כחבורה שמחה ומלאת הומור, פחות צעירים מהמקובל בז'אנר, ומאוד רציניים ביחסם לפרויקט שהולידו. אייל פאר, תום אפלשטיין, עדי עמרני, מרווה בן-יקר ואור מנדלסון, הם מקיבוץ נצר סרני, עופר אפיץ ולירון פרידברג גרי הם מנען, "וכדי שלא יאשימו אותנו בהדרת עירונים, הוספנו גם עירוני אחד: אורן מנגל. התגמשנו אתו, כי הוא נשוי לקיבוצניקית מזיקים". כבר שש שנים הם עובדים יחד, ולאף אחד מהם אין השכלה מוזיקלית מסודרת, אלא רק מה שלמדו בתיכון, פחות או יותר: "אחד הלך לשיעורי פסנתר, אחד למד על גיטרות, שלישי על כלי נשיפה, כולנו למדנו לבד, התפתחנו לבד, וככה, בשיטת חבר מביא חבר, נוצר ההרכב".



יש ביניהם מנהלת, מאפרת מקצועית, עורך דין, יזם, אדריכל, ומנהל בהיי-טק, "כאלה שלא יוצאים מהמשרד, ורק ביום שישי בצהריים, על חשבון המשפחה, מתאספים לחזרות. כמו בכל להקת רוק", מספרים החברים, "גם כאן באו והלכו נגנים וזמרים, עקב תככים ומזימות, או שסתם בא להם לנוח ביום שישי בצהריים. בשונה מההופעות שעשינו בפורים, בשביל לקבל אלכוהול חינם, גילינו שהעבודה על אופרת רוק היא לרצי מרתון מטורפים עם עצבי ברזל, לא לאנשים שסתם רוצים ליהנות מנגינה ומשירה".

איך נולד הרעיון לכתוב, להפיק ולהעלות אופרת רוק?
"אחרי שנמאס לנו סתם לעשות חלטורות בפורים בקיבוץ, חשבנו שצריך איזה פרויקט מקורי קטן וצנוע, להתחיל אתו את דרכנו להיכל התהילה העולמית, משהו קטן, כדי לגבש סביבו את הלהקה. אור הוא שהביא את הרעיון של אופרת רוק מקורית, וכיוון שאף אחד לא הבין על מה הוא מדבר, זרמנו אתו ועם הטקסט שכתב. טעינו. קורה. במשך ארבע שנים ניסינו כל מיני שיטות הלחנה ועיבוד, ביחד ולחוד. אורן הלחין חצי מחזה על הפסנתר, ואייל, תום ואור, הלחינו חצי שני, על הגיטרות. עופר הרים את כל הקצב, והזמרים מרווה, עדי ולירון עשו מכל המוזיקולוגיה הזאת הופעה, כזו ששווה את הכרטיס.

"הוספנו עיבודים שעשינו ביחד ולחוד, אנימציה, של ג'סי מולמן וקריינות של מויסי שמואל, שמלווה את כל המחזה, יואב גודלי, אביב מלמן ועידו שמול עזרו עם התפאורה, נגה אליאס ולאדה קציר, עם התלבושות, והנה - אופרת רוק חמה מהתנור! מה שנשאר, זה לגרור לטירוף הזה את מרכזות התרבות של נצר-סרני (דלית ארבל) ושל נען (רעיה בן-אברהם), והנה אנחנו אחרי שתי הופעות, עם למעלה מאלף צופים".

זה באמת היה קל ומלהיב כמו שזה נשמע?
"מלהיב - כן, קל - ממש לא. מתברר שאופרת רוק היא פרויקט יומרני מאוד, לכתיבה ולביצוע. בנוסף לכל הצרות, אחרי שמסיימים להכין את ההופעה, מאוד קשה לשווק אותה לאמ-טי-וי כי היא פשוט מתאימה רק להופעות חיות, ולא לשום פורמט אחר. מוזיקאים מקצועיים יעדיפו ליצור אלבום להיטים על פני יצירת אופרת רוק.

"לנו, למרבה הצער, אין שכל רב, וגם העובדה שאנחנו לא מתפרנסים מנגינה, לא נותנת לנו יתרון טכני בפרויקט כזה. עם ז