הצייר ידיד רובין, יליד 1938, חבר קיבוץ גבעת-חיים איחוד, נפטר אתמול (שלישי, 3.1) מהתקף לב. רובין נחשב בעיני רבים ל"צייר הארץ ישראלי האחרון". הוא היה בנה של מייסדת "גלריית הקיבוץ" לינה רובין ז"ל. בין מוריו היה אביגדור סטימצקי, שהשתייך לקבוצת המופשט הלירי "אופקים חדשים".

עוד ציירים מקיבוצים:
שני אמנים קיבוציים - שתי תערוכות בנגב
ציירי הקיבוץ מציגים
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

רובין הושפע רבות מואן-גוך, וציורי הצבע המרהיבים שלו חזרו שוב ושוב על "מנטרות קיבוציות": טרקטור, בית, שדרות עצים. בשנת 2010 הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב בשם "צבע חרוש", ואף הוציא לאור ספר אמן עב כרס, שקיבץ את עבודותיו לאורך השנים. בישראל הרבה להציג בגלריה "שלוש" בתל אביב.

בשנת 2008 פרסמתי ריאיון מקיף עם ידיד רובין, שציין בתערוכת יחיד את יום הולדתו השבעים. בין השאר כתבתי אז את הדברים הבאים, הנקראים היום כנבואת זעם מוקדמת: "לפני שבע שנים וחצי, עוד בזמן שהיה מעשן כבד, קיבל ידיד רובין תזכורת קשה מגופו. לאחר פתיחת תערוכה במוזיאון לאמנות באשדוד החל לחוש ברע. בהגיעו לקיבוץ לא מצא מנוחה לנפשו. בבוקר התקשה לנשום, איבד את הכרתו והובהל לבית החולים, שם אובחנו דלקת חריפה, אוטם שריר הלב, סתימה של 90% בעורקים, וקריש דם. שני צנתורים הצילו את חייו, וגם גרמו לו להיות פחות רציני וכבד.


"בחודשים שלאחר ההתקף כמעט לא יצר. רק בעזרת אורח חיים בריא יותר, וצעידות יומיות, חזר לעצמו ולבריאותו התקינה. 'פעם הייתי מבלה שעות רבות בציור, היום ישנם ימים בהם איני נוגע בבד', סיפר רובין. 'אני טיפוס די חרדתי. רוצה שכולם יהיה בריאים סביבי. חושש שהטוב הוא רק זמני. אני דואג כשאני מוכר הרבה ציורים, וגם מכך שאמכור מעט. היום אני לא מבקר כמעט בתערוכות. אני נפגש רק עם חוג אמנים מצומצם ועם מבקרים שבאים לגלריה.
השקט הנפשי חשוב לי יותר מכל דבר'".

וכך הסתיימה הכתבה: "לידיד רובין יש גוף עבודות גדול, המחירים המשולמים על עבודותיו יפים מאוד, ואספנים מחזרים אחר יצירי כפיו. חברי הקיבוץ בו הוא מתגורר גאים בחבר המפורסם, שחילק את עונותיו בין הכותנה (קיץ) והציור (חורף). קשה למקם את רובין במקומות אחרים מלבד השדות של גבעת-חיים איחוד, אבל הוא מפתיע באמרו: 'רציתי פעם לשכור דירה בתל אביב, ולצייר בה שלושה ימים בשבוע. פנטזתי גם על חופשת ציור בשוודיה. אני יכול להיות במנהטן או באירופה, ולהמשיך לצייר את הנוף של הקיבוץ. הנופים שלי מבטאים את הנפש שלי'".

ידיד רובין, הצייר הקיבוצי ביותר שהיה כאן, הלך לעולמו. ציוריו ימשיכו להתקיים ולהפעים לנצח.