מאז שנת 1953 ניצב בסמוך לכביש המוביל לקיבוץ חוקוק פסל עשוי בזלת בשם "אנדרטת ההתגברות". הפסל רחב המידות, שיצר הפסל יחיאל שמי ז"ל (מקיבוץ כברי), המוכר יותר בשם "אב ובנו", מתאר בסגנון כנעני אב גדול הנושא על כתפיו את בנו הרך, והשניים נושאים עיניהם אל הקיבוץ המתנוסס על ראש הגבעה.

עוד סיפורי פסלים מקיבוצים:
פסל המסכה חזר לתל-חי
אשדות מאוחד: מדוע הוזז הפסל של תומרקין
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הנסיבות ששימשו רקע ליצירת הפסל היו כרוכות במותו הטרגי של חבר הקיבוץ מאיר הסמן ז"ל, שטבע בנחל עמוד לפני שישים שנה בדיוק (18.12.51), לאחר שהטרקטור בו נהג נסחף לתוך זרם אדיר של מים.

באמצעות הפסל ביקש שמי לבטא את הבידוד והניתוק בהם היה נתון הקיבוץ באותם ימים, ואשר חרצו גם את גורלו המר של הסמן, שכן לא נסלל כביש לחוקוק וכל שיטפון איים להטביע את העוברים בדרך המאולתרת.

ותיקי חוקוק יודעים לספר כי אבני בזלת גדולות הועברו מאזור הקיבוץ לכברי, וכעבור שנה נחנך הפסל המרשים, המופיע עד היום ברזומה של האמן, שהתאפיין דווקא בפסלי הברזל שיצר.

בתחילת שנות האלפיים הופתעו חברי חוקוק לגלות שראשו של הילד הוסר ממקומו ונגנב. עד היום לא ידוע ידו של מי היתה במעל. בקיבוץ סברו חלק מהחברים שיש לשחזר את הראש החסר, ואחרים טענו שיש להותיר את הפסל כמות שהוא. לבסוף זימנו את שמי עצמו להכריע בסוגיה.

בשנת 2002, שנה לפני מותו, היה יחיאל שמי חולה וחלש מאוד. מקורביו מספרים כי הוא הגיע למקום בו מוצב הפסל, הביט בו ארוכות, ופסק: "יש להשאיר את הפסל כמות שהוא, ללא ראש הילד. הרי גם פסלי יוון ורומי העתיקים מוכרים כחסרי ראש או יד. אף אחד לא דורש להשלים את איבריה החסרים של 'ונוס ממילו'". גם אם היה מסכים לשחזר את הראש, באבן בזלת, לא היה מצליח לגייס את הכוח הדרוש לכך.

כך נשאר הפסל עד לפני כשלושה שבועות, עת פנה קיבוץ חוקוק אל פסל האבן יובל (יובי) לופן מקיבוץ גנוסר, וביקש שישחזר במדויק את הראש החסר של דמות הבן, על פי תמונות שצולמו טרם הגניבה. הפנייה בעיתוי זה נעשתה לרגל ציון שישים שנה למותו של מאיר הסמן. ביום ראשון שעבר (18.12) התקיים טקס חשיפה מרגש בנוכחות ילדי חוקוק.

יובי לופן, שעמל כשבועיים על פיסול הראש וחיבר אותו לתושבתו בעזרת פינים מברזל, מדבר בהתרגשות על הפסל המרשים: "שמי היה אמן אבן ענק, מוכשר ביותר, ולדעתי חבל שלא המשיך בפיסול אבן לצד עבודתו בברזל. היה תענוג גדול לפסל את הראש, וכל הזמן ליטפתי אותו בהתרגשות. אני מאמין שעשיתי כבוד לשמי ולפסל שיצר".

בט"ו בשבט, כך מבטיחים בקיבוץ, יתקיים טקס רשמי, אליו תוזמן גם משפחת שמי, שלא ידעה על שחזור הפסל. "אני מופתע לשמוע על מה שנעשה עם הפסל של יחיאל", אומר נמרוד כנעני (כברי), חתנו של יחיאל, שמופקד על האוסף של שמי בכברי. "איש לא דיבר אתנו, וממילא לא התייעץ בנו האם לשחזר את ראש הילד, או לא. אנחנו מתכוונים לבקר במקום, ובמקביל לברר את מה שקרה בלי ידיעתנו. לא אוסיף דבר לפני שאברר מה קרה כאן".

נתי אייזיק, חבר חוקוק ומנהל העסקים של הקיבוץ, טוען כי הפסל שייך לחוקוק, וכי משפחת שמי תוזמן לאירוע המרכזי של השקת הפסל המחודש. "אולי נעשו טעויות בהתנהלות שלנו", הוא מודה, "אבל הכוונה היתה טובה ונועדה להיטיב עם הפסל".


כמה גרסאות לאסון
במקביל לסיפור על הפסל ושברו, יש לציין את הפרטים על מקור ההשראה ליצירתו - מאיר הסמן ז"ל. מנהלת הארכיון של חוקוק, תמר לוי, טוענת כי לטביעתו של הסמן בנחל עמוד קיימות כמה גרסאות, שפורסמו בעלוני הקיבוץ ("חיינו"). "המוות המיותר שלו גרם לפצע קשה בקיבוץ הקטן והמבודד של אז", אומרת לוי, "ואז קרה הפצע הנוסף, גניבת ראש הפסל. צריך להבין שהיצירה היתה ועודנה מעין סמל של חוקוק, והפגיעה בה החזירה חברים רבים לימי בראשית הקשים".

יוסף בכור (פתח-תקווה) היה אז נער בהכשרה של הקיבוץ. על פי עדותו, הוא ישב על העגלה שהסיע הטרקטור בו נהג מאיר הסמן. בכור העיד בעבר על המקרה, בעלון הקיבוץ: "באותו בוקר יצאנו מאיר הסמן ז"ל ואני לכיוון גנוסר. מאיר נהג בטרקטור שרשרת, שאליו היתה קשורה עגלה. על העגלה היו כדי חלב שהיו מיועדים להובלה הלאה. לאחר שהורדנו את כדי החלב החליט מאיר לשוב לחוקוק, ואז הצטרפתי אליו. כל הזמן ירד גשם. כזכור לכם היו מגיעים אז למשק בדרך עפר שעברה בתוך ואדי עמוד, ואל הוואדי נשפך גם נחל יקוק. עברנו את מפגש הערוצים כשהמים הגיעו לגובה של 80-70 ס"מ, ואז כבה הטרקטור. מאיר קם ממושבו, לקח קופסת שימורים וכיסה בה את האגזוז מלמעלה. המים המשיכו לזרום בשטף וכל הזמן עלו ועלו...

"היינו תקועים באמצע הוואדי שגדותיו התרחקו והתרחבו עקב הסחף והשיטפון. התחלנו לחשוב איך להגיע לגדות הנחל. מאיר