ביתן האמנות של משה קופפרמן ז"ל, בקיבוץ לוחמי הגטאות, נוהג לארח בין כתליו אמנים שעבודתם "מתכתבת" עם ציוריו של האמן המנוח, או משיקה בדרך כלשהי לקו הרישום הצבעוני והמונוכרומטי שאפיין את קופפרמן וזימן לו אוהבים בארץ ובחו"ל.

עוד תרבות ואמנות בקיבוצים:
חילון הטקסט התנ"כי של המשורר מהקיבוץ
הצגה חדשה: ה"ביטלס" בין יהודים וערבים
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הקו של קופפרמן מזוהה למרחוק, מאופיין מאוד וכמעט בלתי ניתן לחיקוי, אבל השתי-וערב של רישומי הפעולה שלו מהבהבים גם בציורי אמנים אחרים, והאור הסגול־אפור-ירקרק מבליח גם על ניירות ובדים השונים באופיים מאלה שלו. החלטת המשפחה והעמותה המנהלת את המקום, שלא להפכו לאתר זיכרון והנצחה, ראויה לכל שבח.

התערוכות מגרות את הדמיון, מגובות בטקסטים מחכימים, ומעלות מחדש את הגעגועים לצייר המוכשר הזה, שגיבש סגנון משלו והיה פתוח גם ל"איזמים" חדשים ולאמנים צעירים.

התערוכה, הקרויה בפשטות "תערוכה דיאלוגית", שנפתחה בשבת האחרונה ותינעל במהלך חודש אפריל 2012, מפגישה את התחריטים והציורים של משה קופפרמן עם אלה של מאיר אפלפלד (בנו של הסופר אהרון אפלפלד).

מאיר מצייר את נופי כברי ואת ירושלים הניבטת מחלונו, משה צייר בסטודיו "נופים" מופשטים התלושים ממקום מזוהה, אבל התלייה המוקפדת של האוצר (והמשורר) דרור בורשטיין יצרה דיאלוגים מרתקים בין השניים. הקווים המאוזנים והמאונכים של קופפרמן ("סורגים", כפי שמכנה אותם האוצר) הופכים אצל אפלפלד לקווי מתח גבוה שחותכים את השדות ואת הים שבאופק.


השחורים-אפורים של קופפרמן והאפורים-שחורים של אפלפלד נוסכים על החלל הלבן של הביתן אווירה מהורהרת ועגמומית קמעה. המון ציורים יפים קובצו בביתן, וכל אחד מהם וכולם ביחד מכבדים את השניים.

"בכמה מן העבודות בתערוכה של שני הציירים", כותב האוצר דרור בורשטיין, "יש קו עבה, עמוד או עץ, ש'נתקע' בחזית, 'מקלקל' את הציור, 'הורס' את איזון העומק שלו. הצורך בו יובן, לדעתי, רק אם נראה בו ייצוג סמלי של האמן, העומד בתוך המרחב ומארגן אותו, מבדיל בין ימין לשמאל, מאפשר לאמן התמקמות, עמידה". את הטקסט הפרשני הארוך מסיים בורשטיין במילים שהופכות למעין שיר: "קופפרמן הבין אולי, כמו אהרון אפלפלד, כי לפעמים יש לשתוק ולדבר בעת ובעונה אחת. השתיקה שבדיבור היא הסורג".