מזמן לא ביקרתי ב"סמינר הקיבוצים". אני אוהב את התיאטרון שהוא מייצר - בדרך כלל פוליטי מאוד, עדכני, חצוף ונועז בדרכו, בועט במוסכמות חברתיות ותיאטרליות. למעשה, נדמה שבית הספר לאמנויות הבמה הוא המפלט האחרון של השפיות במעשה התיאטרון. לשמחתי, גם ביום שישי האחרון לא התאכזבתי - בהצגה "משפחת יאסין ולוסי בשמים".

עוד תיאטרון מהקיבוץ:
הצגה אנתרופוסופית מהקיבוץ
קיבוץ חניתה: הצגה לנשים בלבד
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

דניאלה כרמי עיבדה למחזה נובלה פרי עטה, שבמרכזה עומד זוג ערבי חשוך ילדים, שבתום שנים של ציפייה מקבל ילד לאימוץ. אלא שהתגשמות החלום מתגלה כגרוטסקה: במקום התינוק שהם מייחלים לו נמסר לידיהם נער יהודי תמהוני, שקשריו האוטיסטיים עם המציאות ניזונים בעיקר משירי ה"ביטלס".



בעקבות הבן המאומץ נשאבים בני הזוג אל תוך עולם פסיכודלי של תותים ושמי מרמלדה, ונקלעים לתוך מאבק מר בין שני מחנות הלוחמים על נפשו של הנער.

את המחזה ביימה נולה צ'לטון, שנוגעת בעקביות במחזות שעוסקים באנומליה של היחסים בין ערבים לישראלים. הפעם מצטרפת לסמטוחה הישראלית גם משפחה מוזרה של רוסים.

יש בהצגה תזמור נפלא של מוזיקה ומשחק משכנע של כל הדמויות, המגולמות על ידי הסטודנטים תלמידי שנה ג' בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. לא הכל ברור, לא הכל מוצדק,
אבל התחושה של משהו אחר, ובכל זאת מפה - עוברת כחוט השני לאורך כל ההצגה.

אהבתי את התפאורה, את הקצב, את השפה ואת האותנטיות, המוצלחת בדרך כלל, של התא המשפחתי הקטן הערבי. שווה למהר, להגיע ולראות. מועדי ההצגות הבאות: 18.11, 19.11.