את הפסטיבל העולמי לסרטים יהודיים, "עין יהודית", שיתקיים בין 21-13 בנובמבר - יזמו ויסדו, לפני שמונה שנים, גדי קסטל (מקיבוץ נצר-סרני), המכהן כמנהלו האמנותי, ועודד גיא, המנכ"ל.

עוד סרטים של ועל קיבוץ וקיבוצניקים:
השלים את הסרט ועם הקיבוץ
משחזרים את הילדות הקיבוצית בסרט
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

במשך שמונה ימים יוקרנו במרכז הכנסים הבינלאומי שבמכללה האקדמית אשקלון 85 סרטים מ-25 ארצות שונות, עם תרגום לעברית, שכולם קשורים לעולם היהודי העשיר והייחודי, במגוון נושאים: מוזיקה, קהילות יהודיות, אישים, היסטוריה, אמונה, תרבות ועוד.

מדי ערב ייערכו אירועי-נושא מיוחדים, ביניהם ערב שירה בציבור עם שרהל'ה שרון (מקיבוץ אשדות-יעקב איחוד) לציון שבעים שנה לפלמ"ח, שייפתח בהרצאה על הפלמ"ח מפי אהרון ידלין (מקיבוץ חצרים), לשעבר שר החינוך והתרבות - המכהן כיו"ר הפסטיבל זה שבע שנים - ויוקרנו בו פרקים מסדרת טלוויזיה על קרבות הפלמ"ח בקיבוצים ניצנים, יד-מרדכי ונגבה, באדיבות שירות הסרטים הישראלי.

גדי, למה דווקא באשקלון?
גדי קסטל: "כי זו עיר גדולה וחשובה. הקרבה שלה לעזה כנראה גורמת לאנשים לחשוב שהיא רחוקה מאוד מתל אביב, כשלמעשה המרחק הוא רק חמישים קילומטרים. ובכל זאת, משנה לשנה באים יותר צופים, רבים מהם מקיבוצי הסביבה, וביניהם המון תלמידי תיכון - בשנה שעברה הגיעו כמעט 4,000 תלמידים - שחלקם בוחרים לצפות בסרטים כהכנה לקראת המסע לפולין".

משנה לשנה צובר הפרויקט הכרה והוקרה, ואורחים רבים מהארץ ומחו"ל פוקדים אותו, אך על אף חשיבותו הרבה והקסם שהוא משרה על כל צופיו ומבקריו, אין זה ברור מאליו שיישנה בשנה הבאה - בשל בעיית המימון. "ככל שהפסטיבל יותר מצליח, ככה 'חותכים לו את הרגליים'", אומר קסטל. "כולם מעריכים אותו מאוד, אבל כשזה מגיע לצד הפיננסי הם נסוגים, ויש קשיים גדולים להמשיך. אשתקד היתה עלייה של 33% במספר הצופים, אבל זה לא שינה כלום, והצורך התמידי לחזר על הפתחים כדי להשיג תרומות - מעיק ומכביד".

הפרטיזנית בסרט
"עכשיו אני מספרת" - זיכרונותיה של הפרטיזנית ויטקה קמפנר-קובנר, סרט שיצרה הבמאית יעל קציר - יוקרן ב"עין יהודית". הסרט, שאורכו שלושים דקות, כבר הוקרן לפני כשבועיים בווילנה, במסגרת ציון מלאות שבעים שנה לחיסול הגטו היהודי בעיר. כך נחשף לראשונה סיפורה של הפרטיזנית, רעיית המשורר אבא קובנר, שניהם חברי קיבוץ עין-החורש.



הסרט פותח צוהר לתרומתן של נשים בקרב הפרטיזנים, ביערות רודניקי הסמוכים לווילנה. ויטקה היתה האישה היחידה שקיבלה עיטור גבורה על פיצוץ רכבת גרמנית צבאית, עוד בהיותה בתוך גטו וילנה, בשנת 1942. היתה זו פעולת ההתנגדות הראשונה נגד הנאצים, שעודדה רבים להצטרף להתנגדות,
בברית-המועצות ובפולין.

ויטקה מציבה מודל של יהודייה גאה ולוחמת. היא היתה סיירת נועזת, שלא נרתעה משום משימה קשה, ועדותה בגוף ראשון מהווה גם הוכחה נגד מכחישי השואה. הסרט מעלה פרק פחות ידוע בתולדות השואה: מורשת הגבורה של האישה היהודייה. הוא יוקרן במכללה האקדמית אשקלון, ב-21 בנובמבר.