חלום בן שנתיים התממש לאחרונה עבור שרון פורטוגלי ורותם עז עוגן מקיבוצי, מעגן מיכאל, והם השיקו דיסק חדש בשם "על הממשי", קובץ משיריו של המשורר חבר המשק אריה אורי ז"ל.

עוד משוררים מהקיבוץ:
המשוררת מהקיבוץ בוראת עולמות במילה
שירים בין עג'מי ליזרעאל
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אם ללכת רחוק יותר, אולי היתה זו הגשמת משאלה גם עבורו, כך לפי השורות ב"חלמתי שחר", אחד השירים באלבום:

חָלַמְתִּי שַׁחַר
תְּחִיַּת הַמֵּתִים חָלַמְתִּי
רֵיחַ פְּרִיחַת הֲדָרִים בְּלֵב יַם
שַׁחַר
תְּחִיַּת הַמֵּתִים
וְטֹהַר הַחֶסֶד הַתָּם.

חָלַמְתִּי זֶמֶר
צְלִילֵי הַחַיִּים חָלַמְתִּי
קוֹלוֹת הַנִּרְאִים בַּחֲלָלוֹ שֶל עוֹלָם
זֶמֶר
צְלִילֵי הַחַיִּים
מֵיתָר טָמִיר וְנֶעֱלָם.

"זה התחיל מטקטס על המקרר"
תהליך קסום, טמיר ונעלם הביא את שרון פורטוגלי להלחין, בפרץ של יצירה, 14 שירים. לאחר מכן הם הולבשו בעיבוד מוזיקלי באולפן "הבועה" (במעגן-מיכאל), קיבלו זמרים מבצעים שכולם מהקיבוץ, מלווים על ידי נגנים, רובם צעירים, בהדרכתו של רותם, ואחרי שני ערבים של הופעות מחשמלות על הבמה בקיבוץ, שהשאירו טעם של עוד והדהדו במשך זמן רב, הוחלט על הפקת דיסק.

התוצאה הופיעה אחרי שנה וחצי של עשייה ללא פשרות, מלוטשת ומקצועית. הדיסק עצמו מוצמד לחוברת מעוצבת ובה מילות השירים, מלוות בתמונות מרהיבות של חגי נתיב, צלם הנוף המקומי.

אריה אורי היה לוחם וחולם. הוא בא מבית דתי, אך בחר בחיי הגשמה בקיבוץ. הוא היה משורר בן המאה העשרים, ששפת המקרא ומקורות ישראל שגורה בפיו ובקולמוסו, אך שיריו הם על-זמניים ורלוונטיים, ויש בהם מידה לא מבוטלת של אירוניה וציניות אך גם רגישות, חמלה, כאב ואהבה. יש בהם התפכחות יחד עם היאחזות מתוקה באשליה, יש בהם שירים נוקבים כפטישים בעלי גוון לאומי, ושירים מלטפים ברוך, אישיים יותר.

שרון, בתו של הפסל אברהם פורטוגלי ז"ל, אם לשלושה, שמעולם לא הלחינה לפני כן, אך מנגנת בחליל ובגיטרה, מספרת איך התרחש נס היצירה. "זה התחיל מטקסט של שירה שהיה תלוי אצלי על המקרר. באיזשהו שלב שמתי לב שאני שרה אותו, שהקריאה שלו מלווה תמיד באותה מנגינה. זה היה השיר הראשון שהלחנתי. אחרי החוויה הזו נזכרתי בהספד שכתב אריה אורי לאבא שלי בעלון. חיפשתי אותו בנרות, לא ויתרתי, ומצאתי. זה היה כתוב בפרוזה, ובכל זאת טקסט מקסים. הלחנתי אותו, וכשהשמעתי את זה באוזני רחל (אשתו של אריה ז"ל) היא מאוד התרגשה, וזרקה לחלל את רעיון הערב הזה".

סוף שבוע של התקף יצירה
רחל אורי הפקידה בידי שרון את העותק היחיד והאחרון שברשותה של הספר "בשער". באותו ערב קראה שרון פעמיים את כל השירים, בררה מתוכם את אלה שיותר נגעו בה ודיברו אליה, וההלחנה זרמה בזמן קצר מאוד. "היה לי סופשבוע אחד של התקף יצירה, של התגלות, ותוך שבועיים היו לי עשרים שירים. מלאים. קשה להאמין באיזו קלות זה קרה... חלק מהמנגינות באו בשלמותן, מתחילת השיר ועד סופו, ולפעמים התהליך היה כרוך במאמץ. אני לא מצטערת על זה, כי זו משימה מאתגרת.

"את השירים הקלטתי לטלפון, בצורה הכי פשוטה, וכך הבאתי אותם לרותם. היה לי כבר מושג בראש איך הם יישמעו, איזה סגנון יתאים לכל לחן, מי הזמר שהשיר יתאים לו, ואילו כלים ילוו אותו".



הצלע השלישית של היצירה היא רותם עז עוגן - מפיק ומעבד מוזיקלי, נשוי לבת משק ואב לשלושה. למרות שהם עובדים יחד כבר תקופה ארוכה, רותם עדיין נפעם כשהוא נזכר בפגישה הראשונה. שרון באה אליו לאולפן ההקלטות, בהתרגשות, עם ניירות מקופלים בכיס ועשרים שירים להשמיע לו: "שרון עמדה בחדר לבד, כמעט בלי ליווי, פרט לשני שירים שבהם ליוותה את עצמה בגיטרה, ושרה א-קפלה. בלי לקרוא טקסט.

"את רוב השירים לא הבנתי בשמיעה ראשונה. השפה ספרותית, גבוהה. הוכיתי תדהמה. היא שלפה את כל הרצף ממעמקי הזיכרון הקשיח שבתוך הראש שלה. איך? 14 שירים, בלי רפרנס, שום טון פתיחה, שום כיוון. שום סולם. כששמעתי בכמה זמן היא הלחינה אותם - בכלל כבר לא ידעתי מה לומר. זאת תופעה. הלחנים היו מיוחדים. הזכירו לי קולות ישנים - חוה אלברשטיין של פעם, הפרברים, יהודית רביץ, שירים רוסיים".

יוצר מתוחכם ומסתורי
"השתייכות היא ערך בסיסי", היה נוהג אריה לומר. היא מצב שצריך להיות בו. ואכן, הגנים התרבותיים שנטבעו ביצירתו עשירים ורחבים, קרובים ורחוקים. שיריו מעידים על חיבורים של המשורר עם התרבות היהודית, העברית והישראלית, עם השפה על כל רבדיה ואוצרותיה. הטקסטים של אריה הם אתגר למיטיבי ראות. מדובר ביוצר רב-ממדי, מתוחכם, מסתורי, מלא ניגודים וסתירות. השירים שלו הם בגדר נוף שלא ניתן לקלוט את עוצמתו במבט אחד. ככל שמביטים בו יותר, מגלים יותר. מבחינים ביותר