במוזיאון "בית אורי ורמי נחושתן" בקיבוץ אשדות-יעקב מאוחד תוצג בשלושת החודשים הקרובים תערוכה של בתיה אלישע, "שיעור באנטומולוגיה" (חקר חרקים, בלעז). התערוכה, שאצרה רותי שדמון, היא מהיפות שראיתי בשנה היוצאת.

עוד תערוכות של אמנים קיבוציים:
תערוכה בשביל סרט
משחק עם אתרי ההנצחה בקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

האמנית הוותיקה בתיה אלישע, חברת קיבוץ כנרת, הלכה אל החרקים כדי ללמוד מהם דבר או שניים על החיים. היא עשתה זאת מתוך ייסורי הגוף ומצוקות הנפש, ומתוך ההכרה שבמקרים מסוימים מותר הג'וק על האדם. "בחיי היומיום, כדי להגן על עצמך", אמרה אלישע בהתייחסה לנשואי פסליה ורישומיה, "כדאי להיות 'ארוז' וקומפקטי, חרוץ ובעל יכולת הסוואה. אף אני פגיעה, אך החיים נוסכים בי את היכולת להתייחס לכל דבר מתוך רצון להשתלב. אצל חרקים יש יכולת ריבוי, חשיבות לפעילות כקבוצה. זהו כושר של היטמעות. היחיד עם הרבים לעומת היחיד מול הרבים".

נדמה שבתיה, שהתמודדה עם מחלת הסרטן, ביקשה בעבודותיה לנכס לעצמה אותה תכונה "חרקית", המאפשרת לתפעל חלק מסוים בגוף לאחר שחלק אחר נמחץ ואיבד את חיותו. יחד עם זאת היא מדמה עצמה לדבורה בתוך קבוצה רוחשת ופעלתנית, או לנמלה עמלנית בקן (אם תרצו - חברת קיבוץ בקהילה חסרת מנוח). עד כאן הפן המושגי של התערוכה הזו, ומכאן הביטוי הוויזואלי של הדברים.

בתיה אלישע יצרה מחומרי "רדי מייד" וממוטיבים אורגניים פסלי קיר איקונוגראפיים, של חרקים. בנוסף, תלתה חיתוכי עץ המדמים מאובני זבובים ודבורים. לצד אלה צירפה רישומים עזי הבעה, מדויקים ויפים. הפיסול והציור של אלישע הוא לא פחות ממעולה, מכמיר לב ומצמית מבט, ולנוכח הרזומה האמנותי שלה קשה להבין כיצד לא הוצגה עד כה
(בתערוכת יחיד כמו זו) במוזיאון נחשב.

לא אחת, במהלך הביקור שלי שם, הצטערתי על שבתיה לא הסתפקה בצבע העץ הטבעי, החבוט, אלא התעקשה על צבעוניות עזה; אבל גם כך מדובר בפיסול מצוין שעשוי לפנק כל קיר וחלל.

בחלל הגדול של המוזיאון מציגה האמנית נירה לב ציורים נאיביים עזי צבע ומבע. אני לא ממש קרוב לסגנון הילדי הזה, המתפייט על העולם ומתאר את המציאות בשמחה אין קץ, אבל אין ספק שנירה היא ממלכות הז'אנר ומצליחה להתחבב על מבקרים רבים במקום - עונג גדול לאחר התערוכה המורבידית של אלישע.

והערה לסיום: האוצרת החדשה של המוזיאון באשדות-יעקב מאוחד היא נטלי לוין. לוין נבחרה מתוך רבים שפנו לשמש כאוצרים, והיא תאצור ארבע תערוכות בשנה. רותי שדמון תמשיך לשמש כמנהלת המוזיאון. לוין היא עורכת עיתון האמנות "החדש והרע", כותבת על קולנוע ערבי במגזין "מערבון", שותפה לקואופרטיב האמנות "דרום", מורה ומדריכה לאמנות. היא נוטה להתמקד באמנות חברתית, פוליטית, ויהיה מעניין לעקוב אחריה בהקשר של המוזיאון הקיבוצי.

נעילת התערוכות: 28.12.