לעיתים, מבלי שהתכוונו לכך או תיאמו זאת מראש, מצליחות שתי תערוכות המוצגות במרחק פיזי ניכר זו מזו לייצג דימויים המשיקים זה לזה באופיים המושגי ובעיצובם הפלסטי. כך קורה החודש לתערוכתו של דורון יהלום (מקיבוץ עין-דור) "גופי מים", המוצגת בגלריית "הקיבוץ", ול"מאין ולאן" - תערוכתה של נעה רז מלמד (ילידת גבע, לשעבר חברת קיבוץ לוחמי-הגטאות, כיום בתל אביב) בגלריית לוחמי-הגטאות.

עוד אמנות קיבוצית:
מחווה למייסד המשכן לאמנות בעין חרוד
קיבוצניקיות יוצרות אמנות בהשראת יונה וולך
אוהבים אמנות? ראיתם תערוכה מעניינת? ספרו לנו בעמוד הפייסבוק של ידיעות הקיבוץ

השניים הפכו את החללים שהוקצו להם למעין "מעבדות" מסוגננות, אורגניות ומאובנות במקביל, המבקשות לשעתק את הטבע בחומרים פלסטיים מגוונים. על שולחן המעבדה של יהלום מוצגת מעין "תצוגה תת מימית" של אלמוגים העשויים מחומר פולימרי. על מדפי הזכוכית המעודנים של רז מלמד מיני זרעים ויצורים אמורפיים עשויים מחומר קרמי.

דורון מניח על הרצפה האפורה של הגלריה הקיבוצית יבשות ותלי הרים שחורים המאוימים להיבלע במים רבים. נעה תולה על הקיר פוחלץ של נשר המאיים על טרף בלתי נראה, ותפרחת עשויה נייר המדמה גם ואגינה פעורה. שניהם גם יחד מצרפים רישומים חסכניים למיצבים המורבידיים.

"חדר הזיכרון של רז מלמד", מתאר האוצר יורי כץ, "מהווה זיכרון לנופלים במוזיאון הטבע, הד של תרבות, נשל של עולם הרוח, מיתוס מפוחלץ"; ויעל קיני, אוצרת התערוכה של יהלום, כותבת עליה:
"הירידה למרתף גלריית הקיבוץ מזמנת פתיחה אל מרחבי ארץ הזויה. תערוכתו של דורון יהלום נראית כתצוגת טבע, אולי כזה ששרד אסון כלשהו".

למרות הדמיון בין שתי התערוכות, אהבתי יותר את זו של נעה רז מלמד. אולי משום שתחושת הכאוס שביקש יהלום לבטא נפגמה במקצת בגלל הייצוג הדקורטיבי של הדברים. הפיסול הרך והקשה של נעה, לעומתו, נגע יותר ב"פצוע" וב"דקדנטי", ועל כן עורר התרגשות והזדהות רבה יותר.

תערוכת נעה רז מלמד תינעל ב-22.10. תערוכת דורון יהלום תינעל ב-18.10.