עלילת מתח שמתרחשת בקיבוץ ובתל אביב, סדרן רכב קטנוני ותיירת נחשקת, אהבה, נקמה, סקס ואלימות – כל אלה מופיעים בספר בן 59 עמודים, "המסע האחרון של רונן צוק" (הוצאה עצמית) - שנכתב על ידי אמנון צהרי (32), בן וחבר קיבוץ עין השופט.

עוד ספרים על קיבוצים:
"אלוהים בחדר האוכל": כשאלוהים הגיע לקיבוץ
"היינו העתיד": ספר הפיוס וההבנה את הקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הסיפור, מז'אנר המותחן הבלשי, מגולל פרשה של אהבה, פרידה, ורצח ידוע מראש. "בחור שחצן ועבריין צמרת עם שוטר מושחת וצעירה מאוהבת בסערה של אלימות ודם" - כך מתוארת, על עטיפת הספר, בחסכנות, עלילת המותחן הזה.

הספר מכיל מין, אלימות קשה, עגה משטרתית ועבריינית המשמשת בערבוביה, וגם נופו הפסטורלי של קיבוץ משולב בו. את הספר הזה (שהוא "ספרון", למעשה) לא תוכלו להשיג בחנויות הספרים המובחרות, אלא רק באמצעות הפייסבוק של צהרי או בקשר ישיר אליו.

תסמונת רפואית נדירה
לכאורה ניתן היה להניח שהגיבור צוק, בן קיבוץ יהיר ויוצא סיירת, יהיה בן דמותו הספרותי של המחבר, אבל השוני בין המחבר לגיבור שהמציא רב מאוד. אמנון לוקה בתסמונת מולדת הקרויה "תסמונת מרפן". מדובר במחלה גנטית תורשתית הנוצרת על ידי פגיעה ברקמות החיבור שתומכות בגוף ומיועדות לספק לו אפשרויות לגדילה ולהתפתחות. בתסמונת נפגעות רקמות החיבור, ומאחר שבכל מקום בגוף יש רקמות חיבור, הרי שכל איברי הגוף מועדים לפגיעה עקב התסמונת, כולל השלד, העיניים, הלב וכלי הדם, המערכת העצבית, העור והריאות.

סימניה העיקריים של המחלה: קומה גבוהה, מיקום לא טבעי של עדשת העין, מסתם פגום בכניסה לאב העורקים ביציאה מהלב, ועוד. כל אלה באים לידי ביטוי בגופו ובבריאותו הלקויה של אמנון צהרי, שכבר עבר שלושה ניתוחי לב, שהאחרון שבהם (בשנת 2004) העמיד אותו בסכנת חיים ממשית.

כשהוא נשאל מהו בכל זאת הדמיון בינו לבין הגיבור שיצר, עונה צהרי: "שנינו שחצנים. אני מקיף את עצמי בתמונות שצילמתי, אני מכיר בערך עצמי כשזה נוגע למחשבים ולמחשבה, ואני חושב שהספר הזה, וגם זה שיבוא אחריו, עם דגש רב יותר על הקיבוץ - מעידים על כישרון".



"רציתי להיות יצירתי"
השיחה מתקיימת בחדר העבודה של צהרי, בחברת הייטק קיבוצית בשם "עכבר הכפר", שפיתחה תוכנה למחשוב סידור הרכב בשם "סדרנט". כבר חצי שנה הוא עובד, בחצי משרה, בשיפור הליבה של המערכת הממוחשבת, שכבר נמכרה לארבעים קיבוצים ברחבי הארץ. קודם לכן עבד בתחום המחשוב ואבטחת האיכות במפעל המקומי "אלתם".

"למדתי במגמת מחשבים בתיכון 'הרי אפרים', שנחשבה למגמה טובה מאוד, ועשיתי חמש יחידות", אומר צהרי. "חוץ מזה אני אוטודידקט ולמדתי המון בעצמי. בשלב כלשהו, כשכולם התגייסו לצבא וממני זה נמנע, הלכתי ללמוד פיזיקה בטכניון. לאחר שנתיים מיציתי את העניין, כי תמיד רציתי להיות יצירתי. במסגרת הלימודים לקחתי קורס בשם 'הפסיכולוגיה של התפישה החזותית' ויצרתי כמה עבודות צילום מעניינות, ביניהן 'רצח בערב פורים'.

מישהי יעצה לי ללכת ללמוד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, וכך עשיתי: עברתי לתל אביב, למדתי שנה, ואז הייתי צריך לעבור ניתוח לב נוסף. לאחר הניתוח ותקופת התאוששות חזרתי לשנה נוספת. אהבתי מאוד את הלימודים, וגם עסקתי באהבה גדולה נוספת שלי - מוזיקה, עד שלא יכולתי עוד להניח את הגיטרה על אזור הלב".

מתי צץ לראשונה הרעיון לכתוב ספר?
אמנון צהרי: "מתוך לימודי הקולנוע. העלילה בהחלט עשויה להפוך, אחרי פיתוח, לסרט עלילתי. מדובר בספר מסע אחרון של הגיבור, אבל גם בסופו של דודי קובי נוימן, שנפטר בפתאומיות מאירוע לב זמן קצר לאחר צאת הספר לאור. למעשה, זו היתה העבודה האחרונה שיצר. קובי היה מעצב גרפי מוכשר, שתרם הרבה לעטיפה ולכרזה של הספר. הספר עצמו, שנכתב במשך כחודשיים, יצא לאור בסיוע 'קרן עמי פישביין'. עמי היה חבר קיבוץ שנפטר כשהייתי נער".

"חבל לבזבז זמן על מסכנות"
אמנון צהרי הוא בן למשפחה שורשית, אידיאליסטית. סבו מצד האם, אהרון אפרת (שנפטר בשנת 1989), היה ח"כ במפ"ם וב"מערך", ראש אגף בהסתדרות ועוד. יש לו ארבעה אחים - הגדול מנהל חוות דגים בנמל אשדוד,
האחות עוסקת בריפוי מבנה השלד והעצמות בקנדה, עוד אח לומד באוניברסיטה, והאח הצעיר משרת כקצין בנח"ל.

צהרי עצמו מעולם לא קונן על מר גורלו, ולדבריו לא סבל בגלל מצבו הפיזי בחברת הילדים או בחייו הבוגרים. "לא היה לי זמן להתעסק עם דיכאון ועם כאב", הוא אומר. "אני מאוד מעשי ותכליתי. אין הרבה מה לעשות, אז לא נכנסים למרה שחורה. חבל לבזבז את הזמן על מסכנות. אז במקום ספורט הלכתי למחשבים, ובמקום צבא - למדתי פיזיקה ועבדתי במפעל".

ויש לך קשר עם אחרים הלוקים בתסמונת?
"ממש לא. אני לא