בשבועיים הקרובים, מוצג בסדנת ההדפס בקיבוץ כברי (הקרויה על שמו של דב גוטסמן ז"ל) התחריט הגדול ביותר שנעשה בישראל, ולהערכת גורמים מקצועיים גם בעולם כולו.

עוד דברים מעניינים שקורים בקיבוץ כברי:
השופטת קבעה: בקיבוץ עסקים לחוד, קהילה לחוד
הגלריה בכברי עלולה להיסגר
עוד מידע וסיפורים מקיבוצים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הוצאת "גינס" הישראלית אישרה את העובדה הזו, וכעת בודקת ההוצאה העולמית של ספר השיאים את האפשרות לכלול את היצירה האמנותית המונומנטלית גם בפרסומים שלה. הצייר והפסל צדוק בן דוד עומד מאחורי התחריט הצילומי של שדה הפרחים הצבעוני, המשתרע על 3.30 מטר גובה ו-6.60 מטר אורך, והתחריט המונוכרומטי של אותם פרחים עצמם, שגודלו זהה. שני תחריטי הענק, שנעשו במשך שלושה שבועות תמימים, 12 שעות מדי יום, מגיעים לשיעור כולל של יותר מ-13 מטרים אורך.



רוית שפר, עובדת הסדנה שגם עוסקת ביחסי הציבור שלה, מספרת על העבודה, שכמוה טרם נעשו (וספק אם ייעשו) בסדנת התחריט: "בגדלים האלה אין נייר מתאים או פלטת מתכת הניתנת לכבישה. לכן הארכנו את הפלטה של המכבש הגדול שמצוי אצלנו - שגם הוא נחשב לגדול בעולם - והדפסנו את הפרחים, לאחר עבודה ידנית סיזיפית ומדוקדקת של צביעה, על 18 לוחות מתכת. כל פספוס קטן גרם לכך שנפסול את ההדפסה.
מנהלת הסדנה עפרה רעיף, צדוק בן דוד, ואנוכי, נכנסנו למשטר עבודה מטורף כדי להשלים את התחריט המרהיב הזה".

ומה יקרה לו לאחר שירד מהקיר של כברי?
רוית שפר: "כמובן שאנחנו רוצים למכור את תחריט הפרחים הצבעוני, וגם את התחריט בשחור-לבן, לגורם פרטי או מוזיאוני. מדובר בעבודות יקרות מאוד - מעל 100 אלף דולר האחת - כך שזה לא יקרה בעתיד הממש קרוב. בכל מקרה לא היינו רוצים למכור את חלקי התחריט בנפרד, כי הכוח שלו הוא גם בגודלו הפיזי המרשים".

צדוק בן דוד חזר לאנגליה לאחר גמר העבודה, כדי לגלות שהשכונה בה הוא מתגורר נכנסה למגננה בעקבות מעשי האלימות והביזה בעיר הבירה. "כל חלונות הראווה", סיפר בגלי צה"ל, "כוסו בקרשים, ומעט אנשים מסתובבים ברחוב". מעבר חד מהפסטורליות היצירתית בקיבוץ כברי...