ישראלים רבים מחפשים יעד אירופאי תיירותי (וכן, גם עסקי) במרחק טיסה סביר (שעתיים וחצי), מדינה בה יוכלו להקיף בתוך יממה "חבילה" של שתי יבשות (אסיה ואירופה), מדבר וים, יערות גשם טרופיים ופסגות שלג עד. בדיוק בשביל משימה כזאת התאגדה שוב קבוצת "בחפץ לב" (בהנהלת יהודה חפץ, מקיבוץ שער הגולן) - חבורה של 15 אנשים, שרובם כבר עשו טיול אחד או יותר במשותף, ויצאה לגיאורגיה.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

זוהי קבוצה הומוגנית, יחסית: בגיל (סביב שישים), במוצא (תשעה קיבוצניקים), ואפשר לומר גם במזג: כמה אנשי חינוך בחופשת קיץ, מורה דרך אחד או שניים, אדריכל, מנהל שיווק תעשייתי, אחות, ואפילו רופאה מחוזית אחת - טוריסטים ממושמעים, השומרים על לוח זמנים בקפידה. יש הרבה מה לראות, המסלול ארוך ופתלתל וכן, צריך גם להספיק לאכול כמה סעודות ביניים בדרך.

אפרופו סעודות, לא כולם השתגעו על האוכל הגיאורגי ששמו יצא למרחוק. אחת לא סובלת כוסברה, וכזו יש כמעט בכל מנה, לאחרים האוכל שמן מדי. בשורה התחתונה - די מאכזב. קלוריות אמנם לא חסר, הסלטים די טעימים, אבל מי שחיפש משהו ייחודי - לא מצא. "הכרוב הממולא" ממולא בדיוק כמו הכרוב הפולני שלנו; ה"חצ'פורי" - מעין בורקס גבינה מקומי - טעים אולי לארוחה אחת ביום, ודאי לא לארבע; ול"חינגלי" - מעין כיסונים גדולים וגסים - הנחשב כאן (כמו החצפ'ורי) למאכל לאומי - יש תחרות קשה עם הקרעפלך של המטבח היהודי ואפילו הסיני.

אימא רוסיה לא מרחמת
הנזקים שגרמו הרוסים לנכסי התרבות, הרוח והדת שלהם, יאמרו לך הגיאורגים, לא ייסלחו לעולם. האליטה המקומית נעצרה ונרצחה, נאטמו מנזרים וטויחו ציורי פרסקות יפהפיים המיוחדים כל כך לכנסיה הגיאורגית. השכנות הכפויה עם המעצמה האכזרית כמעט גרמה לאובדן החירות לפני שלוש שנים.

ב-2008 ביקשו הגיאורגים "לעשות סדר" במחוז האוטונומי שתחת חסותם - אוסטיה הדרומית. את שלושה וחצי הטנקים ששלחו, קידם פוטין בארמיה רוסית וכמה אגדי ארטילריה. התוצאה: אלפי הרוגים ועשרות אלפי פליטים. סימני הפגיעה עדיין נצפים בטבע ובשכונות הקרוואנים, תרומת המערב, בהן נקלטו הפליטים המבודדים מהעולם. את רחובות העיר גורי שהופגזו הספיקו לשקם. הכוח הרוסי שבא להגן על "האחים" באוסטיה נותר במקומו, והגיאורגים לא פוצים פה.

אפרופו גורי, זהו "קשר דם" אומלל בין המעצמה למדינת החסות הקטנה. יוסיף ויסרינוביץ' ג'ורג'אשווילי סטלין נולד כאן, ולמרות שלא תמצאו הרבה גיאורגים נרגשים מהקשר הזה - הם לפחות הבינו שיש בו דיבידנדים כלכליים והקימו מוזיאון ל"גיבור התקופה". קבוצת בחפץ לב לא יכלה לוותר על ההזדמנות להציץ אל מעבר לקלעים של אחד האנשים השנויים במחלוקת ביותר בהיסטוריה האנושית, שהיתה לו השפעה עצומה גם על מה שקרה לרבים מחבריה ולהוריהם במחצית המאה הקודמת.

מדריכת המוזיאון הגיאורגית מדקלמת בטון יבש וענייני את הטקסט והאגדות שנקשרו בשמו של "ידיד האדם", שטבח בבני מדינות הסובייט לא פחות מהנאצים - כיצד הצליח בן למשפחה ענייה ופשוטה לעלות לגדולה, ולהיחלץ בנעוריו פעם אחר פעם מהכלא. מציגים כאן אלפי תמונות וכתבים, בין השאר גם את עותק הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, פרטי ריהוט מחיי היום יום, ואפילו את קולקציית המתנות שנתן וקיבל "איש הפלדה" מאוהביו ומשונאיו לאורך תקופת שלטונו.

בחצר המוזיאון נפתחת לרווחה דירת המשפחה בה גדל "אבי האומה" בצעירותו: רצפת עץ, רהיטים כבדים, שני חדרים צפופים ללא מותרות. יותר מרווח קרון המלחמה הירוק והמאובזר שנבנה במלחמת העולם השנייה במיוחד עבור החבר סטלין, שכידוע לא טס בשל פחדיו. הקרון המפואר מותאם לצרכיו ולצורכי פמלייתו הקרובה, והיו גם מי שבדקו כמה עשרות אלפי עובדי כפייה נדרשו כדי לסלול מסילות מיוחדות עבור מסעותיו של הרודן, שהשתמש ב"צעצוע" הזה לא יותר מ-16 פעמים...

מטיילים בגיאורגיה. "חבילה" של שתי יבשות

דרך הררית קסומה
גם אם לא נאהב את הרוסים - גבולם עם גיאורגיה, צריך להודות, על פסגת הקווקז הגבוה, הוא אחד משיאי היופי בטיול הזה. שתי שרשרות הרי הקווקז נמתחות לאורכה של גיאורגיה: הנמוכה מדרום, שפסגותיה מגיעות לגובה של כ-2,500 מטרים, והגבוהה, מצפון, המיתמרת מעל ל-5,000 מטרים.

הפסגות העוטרות סרטי שלג צחור צופות על כפר הסקי היפה בו חנינו, גודאורי, היושב על "הדרך הצבאית" המחברת בין גיאורגיה לרוסיה. הכביש הולך ומשתבש ככל שמטפסים מעלה אל המראות עוצרי הנשימה, המדגישים את אפסותו של האדם אל מול הטבע הנשגב. גיאיות אוספים את מי ההפשרה ששוצפים בצדי הדרך וחורצים במורדות תלולים מפלים שופעים.

הטיפוס הרגלי הנינוח לכפר גראגטי לא הסתיים טוב מבחינתי. עד שכמעט התערפלה הכרתי לא יכולתי שלא להתרשם מעלמות חן, לבושות בהידור אופנתי עם מנעל