הנייר, על פניו השונים והמשתנים, מככב במרכזה של תערוכה בשם "בין לבין", המוצגת במוזיאון "וילפריד ישראל" בקיבוץ הזורע. זוהי תצוגה רבת היקף ועניין, הכוללת עבודות נייר בדו-ממד ובתלת-ממד, שיצרו אמנים רבים מהארץ ומהעולם (בעיקר מהמזרח הרחוק). האוצרת, שיר מלר ימגוצ'י, מסבירה את כותרת העל של התערוכה: "בין טבע לתרבות, בין מזרח למערב, בין טקסט לטקסטורה, בין אחדות לריבוי, בין שטיחות לנפח, בין דימוי להיעלמותו".

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

ואכן, בין יציקת הנייר המובלטת של קיג'ו האן מקוריאה, לבין זו השטוחה של אנה גבל מפולין; בין הנייר הנרטיבי של חנה אלטרץ מישראל לבין המופשט של אני פיל מדנמרק; ובין שמלת הנייר שיצרה ברנדה פארסונס מבריטניה ל"רישום" הענק המהפנט של הילטרוד שפר מגרמניה על קיר הגלריה (גם הוא מושתת על מאות פיסות נייר) - נמצא המשותף והשונה, למרות השימוש המאחד בחומר העצי.

זוהי תערוכה מוקפדת, מגובה בקטלוג מרהיב, שמצליחה לקרב גם סקפטי כמוני, שחוכך בדעתו אם מדובר באמנות פלסטית גבוהה או במלאכת יד "נמוכה" יותר - אל החומר הרך שחוגג כאן את ניצחונו המזהיר. לעיתים כמעט מיששתי את העבודות (למרות האיסור המפורש לעשות זאת) על מנת לבדוק אם אכן מדובר בנייר ובתוצריו.

צוות המוזיאון לא חסך במשאבים ובתחקיר מקדים על מנת להציב את התערוכה החשובה הזו, ושוב - בדומה לתערוכות שאצרה מלר ימגוצ'י עד כה - הצליחו ליצור הלימה מלאה בין המשכן,
שמבקש להציג אמנות שמקורותיה במזרח הרחוק, לבין העבודות המוצגות בו.

תקצר היריעה מלתאר את עבודות הנייר כולן. די אם נזכיר כמה מהמובחרות ביניהן, נוסף לאלה שכבר צוינו: משה גורדון מישראל יצר מעגל נייר גדול וכבד העשוי כולו מדפי עיתונים. הרושם הוא של תנועה מתמדת בחלל. אינגריד סיליאקוס מהולנד מיוצגת על ידי פסלים זעירים ומעוררי השתאות, שמזכירים את הציורים המתעתעים של אשר. איסמט טאטאר מקפריסין יצר שתי מגילות מעיסת נייר ומנייר ממוחזר, שאינן נפגשות אך משיקות זו לזו - ממש כמו ארץ הולדתו מול תורכיה.

הקוריאנים, כך ניתן להתרשם, הם המלכים הבלתי מעורערים של הנייר, אבל גם האירופאים וגם הישראלים(!) מדביקים את הפער בצורה מרשימה.

התערוכה תינעל בתאריך 6.11, ועל הנייר היא לא פחות מאשר מומלצת לביקור.