הסדרה הדוקומנטרית "הקיבוץ", לרגל מאה שנות, יצאה לדרכה במוצ"ש שעברה (2.7) בערוץ 8 ב"הוט". מאוחר יותר, בספטמבר, היא תוקרן גם בערוץ הראשון. מארבעת פרקי הסדרה, המבקשים לגולל את ראשיתו, ביסוסו, נפילתו ושיקומו של הקיבוץ הישן והחדש - צפיתי בשני הפרקים הפותחים: בראשון, המכונה "ואולי לא היו הדברים מעולם" (1930-1910), ובשני, הנקרא "אנו לך משמרת" (1948-1930).

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

הציפיות המוקדמות מצמד היוצרים ענת זלצר ומודי בר-און היו גבוהות במיוחד. הסדרות המונומנטליות "הכל אנשים" ו"תל אביב יפו", עליהן חתומים השניים, זימנו לי שעות אחדות של התפעלות לנוכח יכולתו של בר-און לשלב הומור עם רצינות, חומרים נוסטלגיים עם עדכניים, וגם העריכה של זלצר היתה מופתית. אבל כגודל הציפייה - כך האכזבה...

שני הפרקים המקדימים התמקדו בסיפורי המקום והזמן, והתאפיינו בשורה ארוכה של "ראשים מדברים" על רקע של נוף קיבוצי. כמעט כל משפט שני נקטע בסצנה ארכיונית מרצדת בשחור לבן. עבודה "עצלנית" של המצלמה מנעה מאתנו התבוננות בנוף הקיבוצי של הימים האלה והזמן הזה, כמקבילה לאז.

דברי הקישור של בר-און, שלא כדרכו, היו גבוהי מצח ובוודאי לא ספוגים בהומור בריא כפי שידע לעשות בסדרות הקודמות שיצר. נדמה היה לי, במהלך הצפייה, שזלצר את בר-און נזהרו בצוננים כשנמנעו מלהעמיק בסוגיות קיבוציות שנויות במחלוקת כמו הלינה המשותפת (המרואיינים דווקא אהבו את השיטה), היעדר הסובלנות כלפי מגזרים ומגדרים שונים (רק ניצולי השואה הוזכרו כמי שקיבלו כתף קרה), ההנהגה המשתקת (חזן, יערי ושות'), וכיו"ב.

דווקא תחומי החג והמועד הורחבו יתר על המידה, על חשבונם של השכול והזיכרון שהודרו לחלוטין מהפרקים הפותחים ("שיח לוחמים", כך הבנתי, יועלה רק בפרק השלישי). אין לי טענה כלשהי לגבי המרואיינים הרבים (מוקי צור, אסף ענברי, מוטי זעירא, נעימה ברזל, עלי אלון, אברהם בלבן, שמוליק שילה, אמנון שמוש - רשימה חלקית),
שדיברו ברהיטות ובבהירות רבה על התחום בו הם מצויים. אבל העריכה הקליפית, שקטעה את הדברים עם עוד קטע ארכיון מייגע, הפכה אותם ל"ניצבים" בשורת מקהלה תחת שיהיו "סולנים" בעלי קול רם וצלול.

מעט יצירות בעלות ערך נעשו על החלום הקיבוצי ושברו (או תקומתו). "ילדי השמש" של רן טל זכור לטוב, אולי גם "קירות עץ דקים" על פי נתן שחם, בוודאי "הביתה" של אסף ענברי ו"שבעה" של אברהם בלבן. גם רב-המכר החדש והמפתיע של יעל נאמן, "היינו העתיד", עושה את העבודה בגדול. סדרת "הקיבוץ", לפחות על פי שני הפרקים הראשונים, לא תיכלל ברשימה הנבחרת.

אני עדיין מייחל לכך שהפרקים הסוגרים - "פנינו אל השמש העולה" (1967-1948), ו"בביתני התינוקות מייללים בהפסקות" (2011-1967) - יחוללו את המפנה הראוי לקיבוץ בשנת המאה להיווסדו.