בשנת 1967 הוציאה להקת "פינק פלויד" - אז עדיין בהנהגת סיד בארט וללא דיוויד גילמור - את הסינגל הראשון שלה, "ארנולד ליין". מדובר בשיר שכתב בארט, המתאר סיפור אמיתי על טרנסוויסט קלפטומן שנהג לגנוב בגדי ולבני נשים מחבלי כביסה בקיימברידג'. חמישים שנה מאוחר יותר, לרגל חגיגות היובל לארנולד ליין, קיים דיוויד גילמור באתר האינטרנט שלו תחרות רשמית בה הזמין הרכבים מכל העולם לבצע קאבר לשיר. בתחרות שפטו גילמור עצמו ודיוויד בואי. הפרס הראשון היה יום הקלטות באולפנים המיתולוגיים "אייבי רוד" בלונדון.

דבר קיומה של התחרות הגיע עד ללולן דודי גבאי (שירה וגיטרה) מקיבוץ רעים וחברו מאור ויזל (גיטרה מובילה), בן קיבוץ בארי שחי היום בתל אביב. ויזל, שעבד אז כבמב"ח ברעים, וגבאי, בן הקיבוץ, ניגנו יחד כצמד בשם "בייבי בלו". כדי להקליט את הקאבר לארנולד ליין, חברו השניים למייקל ויניצקי (גיטרה בס), רפתן מקיבוץ נירים, שהוא גם איש סאונד המחזיק במפתחות לאולפן ההקלטות בקיבוצו.

הקאבר התברר כהצלחה מסחררת וזכה במקום השני בתחרות (במקום הראשון, אגב, זכתה להקת "רוקפור"). הקיבוצניקים מהדרום אמנם לא זכו לטוס לאולפנים בלונדון, אבל צירפו את התל-אביבי עופר סלומון (תופים) והחלו לנגן יחד באופן קבוע. אחרי התלבטויות רבות נבחר להרכב החדש השם "הקונפליקט". ארבע שנים עברו מאז, והקונפליקט מוציאים את האלבום הראשון שלהם: "שום דבר מוסבר".

מופע ההשקה של אלבומם החדש נערך לאחרונה בתיאטרון "תמונע" בתל אביב והחבר'ה, נרגשים, מתפנים מכיוון הכלים והסאונד כדי להחליף כמה מילים.

מי כותב את המילים והלחנים?
מייקל ויניצקי: "רוב המילים והלחנים הם של דודי, אבל החומרים נחתמים סופית ביחד ותוך כדי נגינה".

איך אתם מגדירים את הסגנון המוזיקלי שלכם?
דודי גבאי: "אנחנו עושים רוק'נרול עם נגיעה פסיכדלית. מושפעים מלהקות שאתה נחשף להן בנעורים בקיבוץ והן לא עוזבות אותך. פינק פלויד, לד זפלין".
מאור ויזל (מתפרץ): "אנחנו עושים רוק קיבוצי דרומי ומקורי".
גם מייקל תורם את חלקו: "אנחנו מאוד אוהבים גם מוזיקה ישראלית של פעם. אריק איינשטיין, אריק לביא".

אז מה, אתם חולי מוזיקה שכאלה, אה?
מייקל: "לגמרי. אנחנו כל היום מחפשים שירים וקטעים נדירים ברשת ושולחים אחד לשני".
מאור: "ברור, רק מוזיקה. כל היום".

איך זה מסתדר עם החיים בקיבוץ?
דודי: "אותי, ואני חושב שאני מדבר כאן בשם כולנו, חינכו שלא משנה מה אתה עושה בערב, בבוקר קמים לעבודה. אנחנו מנגנים, עושים חזרות ומופיעים, אבל קמים כל בוקר. הלוואי שיום אחד נתעסק רק במוזיקה, שהיא הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות, אבל כל עוד זה לא קורה - עובדים בקיבוץ. אני כרגע עושה גם תואר שני בחשבונאות באוניברסיטת בן גוריון, וגם מרכז משק ברעים".
מאור: "מסכים עם כל מילה, למרות שאני במקום אחר קצת - חי היום בתל אביב ומתפרנס ממוזיקה: מנגן עם מאור כהן ופיטר רוט במופע המשותף שלהם, ומלמד גיטרה".
מייקל: "אין כמו המוזיקה, והלוואי שזה יהיה כל מה שאעשה בחיים. כרגע אני עדיין קם לחליבות בוקר ברפת בנירים".

לקח לכם ארבע שנים להוציא את הדיסק הראשון. למה כל כך הרבה זמן?
מאור: "הסקיצה הראשונית לאלבום הוקלטה לבד ובהפקה עצמית. אנחנו מאוד אוהבים לג'אמג'ם והשירים יצאו ארוכים מאוד, עם הרבה סולו של גיטרות".
דודי: "עשינו חזרות בלול ברעים, כי יש שם חלל ואפשר לעשות רעש".
מאור: "אחרי שסיימנו להקליט התחלנו לחפש מפיק. חשבנו מי יתאים לנו ונוכל להתחבר אליו, ועלה השם פיטר רוט. שלחנו לו מייל, ואז - רגע, דודי, אולי אתה תספר את זה?"
דודי: "כן... אז שלחנו לפיטר מייל וכמה זמן אחר כך, ביום חמישי באחת-עשרה וחצי בלילה, אני מקבל טלפון: 'שלום, מדבר פיטר רוט, שמעתי את השירים שלכם'... תחשוב איזה סרט. תוך כמה שבועות נכנסנו עם פיטר לאולפן ובעזרתו הידקנו את השירים וארזנו אותם לאלבום כמו שצריך. הוא גם מנגן ושר בכל השירים באלבום".

חוץ מהעבודה על האלבום (ובקיבוץ), החבר'ה גם חורשים את הארץ בהופעות. "הופענו המון בקיבוצי הדרום", מספר דודי. "יש לנו שם קהל אוהב ומפרגן, גם החבר'ה בקיבוצים וגם סטודנטים במכללת 'ספיר'. הופענו כמובן גם בפסטיבל 'אינדי נגב', וגם בתל אביב היינו על כמה במות. יש הרבה סאונדמנים וברמניות בעיר הזאת שזוכרים אותנו. בחודשים האחרונים אנחנו גם מחממים את מאור כהן ופיטר רוט במופע המשותף שלהם".

תיאטרון תמונע כבר מלא מפה לפה, וזה הזמן לעלות לבמה. ההופעה מתחילה בקצב מהיר עם השיר "יש לי רעיון", וממשיכה לרוק'נרול ("דרומי"!) חם וטוב. כשמגיע תור הדובדבן - אל הבמה עולים מאור כהן ופיטר רוט ומבצעים יחד עם חברי הקונפליקט קאברים ללהיטים "Carol" של זקני צפת ו"שיר הזרוק" המיתולוגי, שכתב שמוליק צ'יזיק ומ