למה דווקא "סנוורים" - זה השם שבחר ד"ר ברוך כנרי מקיבוץ מחניים לספרו על הפילוג ב"קיבוץ המאוחד"? "סנוורים", מסביר כנרי, "הוא מצב שבו יש לך יכולת ראייה, אתה מסתכל, אבל אינך רואה את המצב נכוחה".

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

הספר (בהוצאת יד טבנקין), פרוטוקול של סמינריון על פילוג הקיבוץ המאוחד, שהתקיים באפעל ב-1986, אכן מצדיק את ההגדרה הפואטית שבחר כנרי להעניק לפילוג של ראשית שנות החמישים: "אנשים הוכו בסנוורים, אחרת אין להבין איך קמו, כשהקיבוצים היו בשיא תפארתם ומעמדם בחברה הישראלית, ועשו מהלך של פילוג ופירוק, שנתפש כשיגעון".

הסמינריון המדובר הפגיש לראשונה, לאחר 35 שנה, חברים מרכזיים משני עברי המתרס ("זוגות זוגות, כמו נוח לתיבה הבאתי אותם, וגם כמה מומחים"), להביע דעתם, לנתח בדיעבד. לא רק את מי שלא היה שם אז, או היה צעיר מכדי לזכור, גם את כנרי עצמו, הוא מודה, הפתיעו הגורמים והנסיבות שהעלו הדוברים, כאלה שגרמו לפילוג.

אז אלה לא היו רק היחס לברה"מ, והמשיכה בחוטים מצד בן גוריון?
ברוך כנרי: "ממש לא. שאלת היחס לברה"מ היתה רק נימוק למספר מצומצם של אנשים, ודאי לא לכלל אוכלוסיית התנועה, ובכלל, היא היתה שאלה 'חדשה', יחסית למרבית השאלות העקרוניות האחרות שהעסיקו והתסיסו את החברים. היא לא עלתה כבעיה מרכזית, אפילו לא בימי הטיהורים הגדולים, או על רקע הברית שחתמו רוסיה וגרמניה, אלא רק ערב מלחמת העצמאות, והגיעה לשיאה במהלכה, ומיד לאחריה. גם לבן גוריון לא היה חלק משמעותי בפילוג. כשהוא בא בתביעה לאנשי 'איחוד הקבוצות והקיבוצים' - אותם, אגב, העריך הרבה פחות מאשר את אנשי הקיבוץ המאוחד, למרות שהם היו נאמניו ועושי דברו - הוא לא אמר להם 'קומו והתפלגו', אלא 'קדימה, כבשו את הקיבוץ המאוחד מבפנים'".

אז מה באמת היו הגורמים העיקריים?
"לי, אישית, זו היתה הפתעה גדולה לגלות שהשבריריות החברתית, שנבעה מסיבות עדתיות, תרבותיות ומנטליות, היתה אחד האשמים בהידרדרות שהביאה לפילוג. הפערים והניגודים בין פולנים מזה, ורוסים מזה, וגם יקים מצד שלישי, מתגלים כבר מראשית הקיבוץ, ב-1927, כמו בקיבוצים גבעת השלושה, עין חרוד, ועוד. נמצא ממש מתאם בין הדעות לבין מוצא החברים. ואשר ליקים - סנטה יוספטל הצליחה להשריש בתנועה את הטענה, כאילו כל היקים עזבו בפילוג את הקיבוץ המאוחד, ולא כך הוא. בבדיקה שערכתי בקיבוצים שהיו בהם קהילות יקיות גדולות, מצאתי שהיחס בין נשארים לפורשים מביניהם, היה כמו בתנועה כולה - 60% נשארו, 40% פרשו. סיבה נוספת היתה, כנראה, התביעה הבלתי פוסקת לגיוסים בתנועה. כמעט לא היה חבר - להבדיל מהחברות, אגב, שנאלצו להסתפק ב'כבוד' של הגברים - שהיה פטור מגיוס כלשהו: לתנועה, לצבא, להתיישבות. אנשים פשוט התעייפו. בכלל, הרבה מיתוסים נתלו בעקבי הפילוג. דיברו, למשל, על אלימות, ולא היתה כזו. אולי סטירת לחי פה ושם. מילולית, כן, וגם גילויי שנאה, אבל מכות לא היו, ואף חבר לא הגיע למרפאה לטיפול. ובכל מקרה, זה היה כלום לעומת האלימות שהתלוותה לפילוג של עין-חרוד מגדוד העבודה".

מפתיע לקרוא גם שהפילוג לא גרם נזק גדול לקיבוצים.
"נכון. אדרבה, הקיבוצים שנעזבו גדלו ויצאו מחוזקים יותר משהיו לפני הפילוג.
הנזק הגדול היה, לדעתי, בשבירת המיתוס של הציונות הוולונטרית. הפילוג היה חוליה שאפשרה מעבר מהיר יותר לממלכתיות, והוא גרם לירידת קרנו של הקיבוץ בעיני הציבור בארץ - ממלאכים לנרגנים. ממש כמו הפלמ"ח, גם הקיבוץ פורק כשהיה בשיא תפארתו".

למה בכלל חשוב לעסוק בנושא הזה היום?
"קודם כל זה היסטוריה, ובכתיבת היסטוריה לא שואלים מה הטעם. אבל האמת, גם אני לא הייתי בטוח בתשובה. חמש שנים הספר ישב על האצטבה ביד טבנקין, ותמיד היה משהו יותר דחוף, כי אנשים שאלו בדיוק את השאלה הזאת: מה זה רלוונטי היום? אבל ההדים על הספר חיוביים ביותר, כנראה משום שהוא מציע הסבר לשורשי התופעה הזאת, של אנשים שמוכים בסנוורים".

חשבתי שתשיב: כדי ללמוד את הלקח, ולמנוע הישנות של פילוג בתנועה.
"אני חושב שפילוג הוא בהחלט אפשרי גם היום, תלוי מה תניח על הכף. תהליך השינוי בקיבוצים עבר בלי משברים וטלטלות גדולות מדי, רק משום שהמשנים היו השכבה הפעילה בקיבוצים, והם אלה שהשתלטו והוליכו את העניינים. אבל קיבוצים מסוימים לא היו רחוקים מפילוג".