אסף ענברי ואריאל הורוביץ נפגשו לפני שנתיים במכללת ''עלמא'' בתל אביב, מכללה ללימודי תרבות עברית, זהות יהודית, והמפגש שלהן עם הישראליות העכשווית. ענברי (41), עיתונאי וסופר (''הביתה''), הגיע לשם כמורה ומרצה, להעביר שיעור ביהדות. הורוביץ (43) נכח כתלמיד מהמניין, שמע והוקסם.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

שורשיהם נטועים באותה האדמה. נוף חייו של אסף - קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן - הוא נוף ילדותה של נעמי שמר בת כנרת, ואריאל נהג בילדותו לבלות בעמק הלוהט. הוא שיחק בחורשת האיקליפטוס, שחה בכנרת, צלח את הירדן בשחייה מהירה. הם כמעט בני אותו גיל, שצמחו אל אותה מציאות ישראלית שתופסת חלק משמעותי ועמוק ביצירתם. הורוביץ נשוי לתמר גלעדי, זמרת ויוצרת, אב לניר (15), איה (9) ואורי (שנה וחצי) - תל אביבי כל חייו. ענברי נשוי לנעמי, עובדת סוציאלית, אב לאריאל (3) ואלונה (שמונה חודשים) - קיבוצניק שיצא החוצה וחזר, רושם ומתעד, חוקר ומבקר - אבל בוחר בחיים בקיבוץ.

שניהם סקרנים, אירוניים, חדים ונוקבים. שניהם שואלים שאלות, מטילים ספקות, מחפשים, מביטים רחוק. ההיכרות ביניהם גילתה להם נקודות השקה מפתיעות, דמיון ושוני, ובעיקר הערכה עצומה אחד לשני - כיוצרים וכבני אדם. המפגש המקרי הוליד ערב משותף, בו יצירותיהם השונות והדומות - כמותם - מתחברות לכלל שלם אחד, ישראלי, מפוכח, נוגע, מתריס, משעשע, מרגש. יפהפה.

אינטימיות ולא נוסטלגיה
בערב, שנקרא בפשטות ''הביתה'', מקריא ענברי קטעים מספרו, מספר על כתיבתו שארכה עשר שנים ומשליך את הקטעים הכתובים למציאות הישראלית של פעם ושל עכשיו. הורוביץ עושה אותו הדבר - עם שיריו. הוא שר ומנגן, ומספר על כתיבת השירים, על תהליכים שעברו על השיר ועליו, על השירים ועלינו. במהלך הערב מלווה ענברי בנגינה את הורוביץ, שמצדו מכנה אותו ''הפרופסור''.

"זהו לא ערב ספרותי עם עיטור מוזיקלי", אומר ענברי. ''אני כתבתי רומן ואריאל כותב שירים. גם בספרי וגם בשיריו יש אהבה ורומנטיקה, אבל לא זה הנושא. הנושא הוא החברה הישראלית, המצב הפוליטי התרבותי והחברתי שהחברה שלנו חיה בתוכו. אלה נושאים שמעסיקים את שנינו ברמת המחשבה, העיסוק היומיומי והיצירה, ובאלה עוסק הערב הזה".

איך זה התחיל?
אריאל הורוביץ: "אסף העביר בעלמא הרצאה נהדרת על ביאליק, והוא נחרת לי כמישהו שלא בנה רק על הכריזמה האישית שלו - אלא התכונן ובא מוכן לשיעור. אחרי ההרצאה קניתי את הספר שלו, והקריאה בו מאוד הזכירה לי דברים שהכרתי מכינרת, ואת אסון מעגן שסבתא שלי נפצעה בו, ושמות של נופלים מאפיקים שהכרתי ושמעתי עליהם מאמי, ממשפחתי. הספר הזה מאוד דיבר אלי. אחרי כמה זמן, לקראת תיקון שבועות - שהוא הערב הכי גדול שמכללת עלמא מפיקה מדי שנה, ותמיד נוצרים שם חיבורים בין מורים לתלמידים - שאלו אותנו עם מי נרצה לשתף פעולה, ושנינו בחרנו אחד את השני. שם בעצם הופענו יחד פעם ראשונה, שהיתה אמורה להיות חד פעמית".
אסף ענברי: "אני לא יכול לחשוב על מוזיקאי אחר שיכולתי לבחור. הכוונה היתה ליצור דיאלוג ולייצר תוכן שיעסוק בחומרים שמעסיקים ומעניינים את שנינו ברמת ההסתכלות על החברה הישראלית".

מה קורה במופע?
אסף: "בשירים של אריאל יש תוכן עצמאי שמקיף את כל טווח הנושאים שמעסיקים אותי במבט על החברה הישראלית, על הקיבוץ של פעם והיום, זהות, קיום, עבר, הווה, עתיד".

על פי מה נבחרו קטעי ההקראה והשירים?
אסף: "הכל מובנה, מודולרי - אבל לא סטרילי. אנחנו מפיקים לקחים בכל פעם, ובעיקר ערים לנסיבות ולאנשים. אני קושר את בחירת הקטעים שאקריא בכל מופע - על פי המקום וההקשרים אליו, לעונת השנה, לחגים, לאירועים ולהתרחשויות אקטואליות. בפסח היינו באפיקים, ובאותו שבוע גילחו את בנייני 'קלת' מהאדמה - אז בחרתי חלקים מהספר שמדברים על ליל הסדר באפיקים והרחבתי על קלת. זה היה מתבקש ומתאים. במקום אחר, בזמן אחר - אבחר להקריא ולספר על קטעים אחרים מהספר".

ובחירת השירים?
אריאל: "כשאסף מקריא את הקטעים שלו - הוא תמיד משנה, לא רק את בחירת הקטעים אלא את הנימה, האינטונציה, ההטעמה, הכל בהתאם לתחושות המיידיות שהמקום בו אנחנו נמצאים משרה עליו. אצלי, כמוזיקאי - בחירת השירים היא מאליה יותר מובנית וקבועה, ועדיין הביצועים שונים בכל פעם. לפעמים גם נכנס שיר שהוא לא חלק מהמופע ממש, ובכל מקרה - יש קשר ישיר וחיבור חזק בין השירים שלי לבין קטעים מהספר".

ענברי והורוביץ בחזרה. "בחרנו אחד את השני" (צילום: הגר רם)

קומפקטיות נטולת קיטש
כשאריאל הורוביץ נשאל אם יוכל לחיות בקיבוץ - הוא צוחק. "יהיה לי קשה מאוד. אני אדם שצריך את ארבעת הקירות שלו, אבל מעניין אותי מאוד מה קורה בחוץ וכן, אני רוצה לתרום ולתת לחברה שסביבי, אבל לא רוצה שיקבעו לי א