הצייר והפסל אורי ליפשיץ הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר, ממחלת הסרטן. בן 75 היה במותו. ליפשיץ, בן קיבוץ גבעת השלושה, היה צייר ורשם וירטואוז שזכה בפרסים רבים, בהכרה ובהוקרה אמנותית בארץ ומחוצה לה. הממסד פחות אהב את הדעות הקיצוניות שהשמיע כמעט בכל עניין - דבר שהפך אותו ל"עוף מוזר" שגם לא השתלב בשום קליקה אמנותית.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

משפחתו הרחבה של ליפשיץ (שעבר גירושים ונישואים לא מעטים) מצויה בקיבוצים רבים: מעוז-חיים, נען, גבעת-השלושה ועוד. בחודש מרץ 2010 התקיימה תערוכה בשם "הליפשיצים", שאצר אריה גנתון ב"קפה גלריה" שבמעוז-חיים. לראשונה הוצגו בה ציורים ופסלים של אמני המשפחה האמנותית, לרבות ציורים של אורי ליפשיץ עצמו.

בריאיון שקיימתי עם בני המשפחה העידה יעל שהם, אחותו של אורי, על הבית בו גדלו: "אבא היה נוסע לעיר הגדולה, מכתת רגליו וחוזר תמיד עם ספר אמנות. כשכולם היו קונים מהתקציב ממתקים, הוא היה רוכש ספרים. היתה לנו ספרייה ענקית, אבל אורי לקח את כל הספרים אליו. אני נשארתי כמעט בלי כלום".

ואורי, בדרכו המבודחת, טען שבני המשפחה לא הסכימו עם עובדת היותו צייר ולא רצו להזמינו לתערוכה. "זו הפעם הראשונה שהם מודים בעובדה שיש להם עוד צייר במשפחה. בשביל להיכנס לתערוכה התחננתי על הברכיים,
אמרתי שאני יודע לצייר ושגם לי מגיע. אמרו לי: 'תגדל, תבשיל, תעשה עוד ילדים, תתגרש ושוב תתחתן, ואז נראה. הם גדלו והתפתחו בזמן שאני הייתי עסוק בחיתולים ובמוצצים", אמר לפני כשנה.

הפסל אסף ליפשיץ, בן דודו של האמן וחבר מעוז-חיים, סיפר שאורי לימד אותו בעיקר מה לא לעשות באמנות. תמר ליפשיץ, בת דוד נוספת מצד אביו של אורי, הודתה בריאיון האחרון: "אמרתי כבר שאנחנו שרוטים. זה בקוד הגנטי הליפשיצי. יש לנו סערה פנימית שצריכה לבוא לידי ביטוי".

בסוף הכתבה התייחס אורי ליפשיץ, בצורה סרקסטית כהרגלו, ליום בו ימות: "אותי שאהיד ערבי מאוד מצחיק. גם מוות זה דבר מצחיק. מיד ראשונה אני יודע שבשמים לא מחכות 72 בתולות".