טלי בן ענת הגיעה לקיבוץ בית גוברין כנח"לאית, אהבה את אווירת "הביחד", הזדהתה עם השיטה הסוציאליסטית, ומאז סוף שנות השבעים של המאה הקודמת - היא שם. "תמיד שרבטתי, גם כילדה, הרגשתי טוב בזה", היא מספרת, "אבל בחיי הייתי עסוקה. בעבודה - הרי כל אחד לפי יכולתו, ונתתי את מה שיכולתי - ובהקמת משפחה וגידול ילדים - יש ארבעה, כולם על הכיפאק. לאחר שחל השינוי בקיבוץ, כבת חורין, יכולתי ללמוד גם לתואר שני. הגעתי לאוניברסיטת בן גוריון, למחלקה לספרות, מחלקה מאוד נעימה וזכורה לי לטוב, וסיימתי תואר שני בספרות עברית - במגמה יצירתית".

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

מאז היא לא נותנת לחוויות "להתבזבז" והופכת אותן לטקסט כתוב. "לכתוב זה להתבטא, לבטא רגשות, גם ביקורת, כל מה שקיים שם. אין צנזורה. הביקורת היא גם חברתית. קרה לי שמאורעות חשובים בחיי, אנקדוטות, או ציוני דרך, מתועדים בשירים. זה סוג של יומן. אני מדפדפת והופ... אני שם".

מדוע בחרת דווקא בכיוון של ספר ילדים, מה משך אותך לשם?
טלי בן ענת: "זה התחיל לפני כשנה. ילדים הם בכלל חלק האוכלוסייה האהוב עלי. אין חוכמה שתשווה, בעיניי, לתום של ילדים, העולה עליה ושווה יותר ממנה. בזמן הכתיבה לילדים, חי גם הילד שבי, וזה כיף גדול.
כדי להיות קרובה לעולמם של הילדים חזרתי גם לעבודה בחינוך. מכל הסיבות האלה מצאתי את עצמי בקלות מכוונת מיתרים לילדים".

כך בא לעולם הספר "התרופות של גלית" (הוצאת BOOKSRUS), מסוג ספרי הילדים שאפשר לשמוח בהם. הוא מביא סיפור פשוט, בנאלי לכאורה, על ילדה חולה שממאנת להישאר חולה. חבריה הטובים, כל אחד בדרכו שלו, מביאים לה מתנה מיוחדת, מקורית ועליזה, שמשמחת את לבה ובעצם מרפאת אותה - ללמדנו שאין כמו חברות ויחסי אנוש לריפוי אמיתי אצל כולנו.