ג'ירפות - שיכורים לגמרי בגנוסר
סיפור שקרה מזמן, כך קרה: לפני כשבע שנים, פחות או יותר, נסעתי עם ג'ירפות להופעה בקיבוץ גנוסר. במקרה יצא שיש לי שורשים באותו קיבוץ: אמא שלי היא במקור מגנוסר ומשפחה גדולה עדיין גרה שם אז - סבתא שלי ז"ל, וגם דודים שגרים שם עד היום. כרגיל, גילי (גלעד כהנא) שתה המון, עד סוף ההופעה הוא הגיע לכ-14 בירות. הגענו ממש באיחור להופעה וניגנו את כולה מתוך ענן שכרות שאפף אותנו.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

גילי כרגיל דיבר המון, וחוץ מלנגן ולשיר גם לא הפסיק ליפול על שולחנות של אנשים במהלך כל המופע. עם תום ההופעה נשארנו לישון בקיבוץ. גילי הקיא כל הלילה ולבסוף גם התעלף.

למחרת בבוקר לקחנו אותו לחדר המיון בבית החולים "פורייה" בטבריה. כל היום טיפלנו בו, הוא התייבש לגמרי ונזקק לאינפוזיות בזו אחר זו. דודה שלי, מקיבוץ גנוסר, היא במקרה אחות שעובדת בפורייה ולקחה על עצמה לעזור לנו לטפל בו. והטיפול אכן היה מסור: תוך כדי החלפת העירוי היא עמדה מעליו ואמרה לו ישר בפנים: "שמע, שמעתי שהיתה חרא הופעה. יותר מדי קשקושים חסרי טעם, פחות מדי מוזיקה"; ועם נאום ארוך על הופעה גרועה שעשתה לכולם חור בראש, היא החליפה לו את האינפוזיה. אני בטוח שהוא הרגיש הרבה יותר טוב אחרי הנאום הזה.
ארז רוסו (גיטרה)

TREE - נעולים במקלט בעין החורש
ידוע כי "מקלט חזרות" הוא דבר אלמנטרי עבור כל להקה קיבוצית. לפני חמש שנים, כשהיינו, להקת TREE, היו בראשית דרכנו, נפגשנו, חברי ההרכב, לחזרה קבועה בכל יום שישי בצהריים. המקלט בקיבוץ עין החורש, שנמצא בסמוך למגורי הצעירים בקיבוץ, היווה מקום מצוין להתחיל בו את הדרך הארוכה אל התהילה...

אבל מה שנשמע לאחד כיצירה מוזיקלית-אמנותית-תרבותית משובחת, עלול להישמע לאחר כקוץ בתחת. בסיום אחת החזרות, לקראת כניסת השבת וארוחת הערב המסורתית בחדר האוכל, גילינו שמישהו "הינדס" מנעול חדש למקלט, וללא בושה נעל אותנו בפנים. נווה קורן, שמאמת את הסברה הידועה שלמתופפים יש פיוז קצר, לא התבלבל. הוא פרץ את פתח יציאת החירום של המקלט, רץ הביתה, הביא לום ברזל גדול ושחרר לחופשי את שאר חברי הלהקה (למיטב זיכרוננו המשכנו לג'מג'ם להנאתנו, אם כי הדעות חלוקות על כך).

Tree. ג'ימג'מו במקלט (צילום: אפרת גולדמן)

למרות שמי שנעל את הלהקה במקלט לא השאיר פתק הזדהות, היתה לנווה תחושת בטן חזקה שהוא יודע במי מדובר. התחנה הבאה של נווה והלום שלו היתה המרפסת הסמוכה למקלט, בה ישבו דרך קבע כמה מהצעירים שנחשדו במעשה הנלוז. לצערו של נווה (ולמזלו של אותו בחור ושאר חבריו) הוא מצא את המרפסת החשודה ריקה מאדם. עד היום לא ידוע בוודאות מי עמד מאחורי נעילת המקלט, אבל מה שבטוח הוא שבאותו ערב נצפתה חבורת קיבוצניקים צעירים מנקה ביסודיות את שלל חתיכות הזכוכית והפלסטיק שהיו פעם המרפסת שלהם.

ראוי לציין כי כיום מקלט החזרות שלנו נמצא בקיבוץ המעפיל, ורק לנו יש מפתח... ובעין-החורש עדיין מבכים על פיסת התרבות שהיתה והלכה לה...
להקת TREE

באנגלדש - נרדמים בשמירה בעין השופט
התעוררתי בשש בבוקר בבהלה: הייתי אמור להיות כל הלילה בשער של הקיבוץ עם אלי יקיר המסכן, אבל נרדמתי. המפתחות של רכב השמירה נעלמו מהשולחן שעל יד מיטתי, הבאנג נשאר במקום.

כל מה שאני זוכר זה שאמרתי לו שיעיר אותי עוד שעה ככה, ועכשיו אני צריך להבין מי נכנס לי לחדר בזמן שהייתי מעולף מההופעה הראשונה של הלהקה שלי "באנגלדש", ומה בדיוק הוא ראה.

הופעת ליל אמש היתה על הדשא שליד חדר האוכל בקיבוץ רמת השופט - שם היינו מתאמנים אחרי שגירשו אותנו מחדר החזרות של עין השופט (כי פעם אחת שכחנו לכבות את המזגן וגרמנו להצפה). שיערתי שהיה זה אבי שנכנס אלי לחדר, רכז הביטחון של הקיבוץ, והתכוננתי לזימון המפואר שיבוא עלי, להתייצב במזכירות הקיבוץ, דבר שלא איחר להגיע.

אחרי שהתוודיתי בפני אמי על הרגלי העישון שלי, התייצבתי במזכירות לשיחה בה הודיעו לי רשמית כי קבעתי תקדים(!) ושדבר כזה עוד לא קרה אף פעם בקיבוץ.

אייל דיין. בזמן שישנת (צילום: מהאלבום הפרטי)

הם אמרו שהם צריכים לחשוב על זה לפני שיחרצו את דיני. ביום שישי יצאה הודעה בדף האחורי של העיתון המקומי: "אייל דיין נרדם בשמירה". ההופעה דווקא היתה בסדר.
אייל דיין

ספי (רמירז) ציזלינג - מנגנים בסדר בעין חרוד מאוחד
בשבילי, לכתוב על חוויות וזיכרונות מהקיבוץ זה בעצם להיזכר ברוב חיי. נולדתי, גדלתי והתחנכתי בקיבוץ עין חרוד מאוחד. למדתי לנגן בקיבוץ; ניגנתי לראשונה עם אנשים בקיבוץ - בחדר אוכל הקיבוצי בחגים השונים; ראיתי הופעות לראשונה בקיבוץ; וכמובן, שמעתי תקליטים של אחיי הגדולים, לראשונה, בקיבוץ.

זיכרון אחד חזק נחרט אצלי מאותה פעם שבאתי עם האח