"המפעל החשוב ביותר של התרבות העברית בארץ, במאה השנים האחרונות" - כך, לא פחות, מגדיר פרופ' אסא כשר את "אל ארץ חדשה אתה עובר - ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה" (עורך ראשי: צבי שוע, עורכים: אריה בן גוריון ז"ל, וזכריה גורן ז"ל, הוצאת "שיטים", הפקה: "מערכת", דליה). אם להמשיך באותו קו, הספר הזה הוא גם, כנראה, מהכרסתנים שראו אור בארץ בתקופה הנזכרת (638 עמודים), ומן הסתם, גם מכבדי המשקל שבהם. הסטטיסטיקה, המופיעה בסופו, מוסיפה לרשימת השיאים גם את העובדה שנסקרו בו יותר ממאתיים הגדות קיבוציות, וזה אומר כ-4,000 עמודים, שמשמעותם כ-8,000 קטעים. בסך הכל, כתוב, עיינו עורכיו - שניים מהם, זכרם לברכה, ואחד יבדל"א - בכ-10,000 קטעים!

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

הבה נודה, כי בכל אותם סדרי פסח - בישבנו צפופים ודואבים, בנגריות או במחסנים שהוסבו אד-הוק לייעודם החגיגי, על קרשים מסוקסים, שלא פעם קרסו תחתינו, ובהאזיננו יגעים להקראות, ולזמרת המקהלה, ולפעיית התינוקות, ולנביחת הכלבים, ובהצטרפנו משועממים לשירה, ובספגנו בסלחנות את דגדוג השיבולים של מצעד הזאטוטים בין השורות, ובלגמנו כוס ראשונה, ושנייה ושלישית של יין פטישים, ובהסתערנו על מרק הקניידלעך והפולקע הצוננים, ובהיאנחנו לבסוף לרווחה "חסל סדר פסח..." - לא שיערנו כי זכות וחלק לנו ב"מפעל של תרבות, תרבות במובן הרחב של המילה, במובן של אוצר מושגים, רעיונות, תפישות, ערכים, גישות, מנהגים, משמעויות, כל מה שבני אדם זקוקים לו כדי לעצב לעצמם את משמעות חייהם" (שם, פרופ' כשר).

פנייה מאבא קובנר
סיפור לידתו והיווצרותו של הספר הקולוסלי הזה מרתק לא פחות מתוכנו, וכשצבי שוע (פאוסט), עורכו הראשי מקיבוץ געש - היחיד שנותר בחיים מבין השלושה שעבדו עליו (שני האחרים היו אריה בן גוריון מבית-השיטה וזכריה גורן מהעוגן) - מספר אותו, הוא נשמע כמו סיפורו של אדם לא-צעיר (86), שסיים מסע ארוך, ומתקשה להאמין שאחרי הכל, למרות הכל, זכה והגיע.

היה זה דווקא אבא קובנר, איש "השומר הצעיר", שב-1987 פנה אליו, לצבי, ולאריה בן גוריון, שותפים זה שנים בעיצוב ובטיפוח חגי ישראל בקיבוצים, וכתב להם: "לילות הסדר וההגדה של פסח בתנועה הקיבוצית, הם-הם היצירה המקורית ביותר שהתנועה יצרה בתחום החג והתרבות מאז ראשיתה. מן הדין להפקיד עדות לתולדותיהם בגנזך האומה. אתם בארכיון", דחק בשניים, "חייבים לקחת על עצמכם משימה זו, כי אם אתם לא תעשו זאת, איש לא יעשה זאת מלבדכם, ואם לא תעשו עכשיו, הדבר כבר לא ייעשה".

הגדות קיבוציות. "המפעל החשוב ביותר של התרבות העברית בארץ, במאה השנים האחרונות" (צילום: דני וסרלאוף)

בסיס, חומר גלם, כבר היה בנמצא: מאות רבות של הגדות קיבוציות שליקט ואצר אריה בן גוריון בצריף שליד דירתו בבית-השיטה, "אבל יש להודות, שכשהתחלנו במלאכה, בה ראינו גולת הכותרת לפעילותנו במשך עשרות שנים", מספר שוע, "לא היינו בטוחים שנגיע אל סופה. אימצנו את דברי רבי טרפון: 'לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה'. בשלב מסוים צירפנו לעבודה את זכריה. אחרי ששניהם הלכו לעולמם, ואני נשארתי לבד, וגם הקשיים הכספיים לא עזרו - הייתי קרוב להרים ידיים. הרגשתי שזה למעלה מכוחי. באו אנשים חשובים ואמרו לי: 'אסור לך, זו בגידה באריה'. אמרתי להם: 'איני מסוגל', ולא הניחו לי. הלחץ עשה את שלו, והמשכתי, גם כי הבטחנו לאבא קובנר, וגם מתוך מחשבה, שאם התנועה הקיבוצית כבר לא תהיה קיימת, לפחות תישאר ממנה עדות תרבותית חשובה".

שוע, אגב, יצא נשכר מהעבודה הסיזיפית: הוא קפץ עידן, ולמד את רזי המחשב. "שכן שלי, שראה שאני עובד על מכונת כתיבה, הביא לי מחשב ודיסק, ועליו צרובים כל הספרים שהייתי זקוק להם בעבודה. עד אז הייתי נאלץ כל פעם לקחת מהמדף את הספר הדרוש, לדפדף ולהעתיק ממנו... זו היתה הקלה גדולה".

ניכור והתרסה כלפי אלוהים
בוג'ה, בנימין יוגב (בית-העמק), חבר מערכת הספר, שליווה, ודחף, וגייס כספים, חושף כמה פרטים נוספים: "כשאריה בן גוריון היה מוזמן להרצות על ההגדה של פסח, והוקצבו לו שעתיים, הוא היה מדבר שעה וחמישים על ההגדה הקיבוצית, ועשר דקות על ההגדה המסורתית. צבי ואריה בכלל התחילו לעבוד על ספר שעסק בהגדה המסורתית, מתוך הנחה שבלי ספר כזה, אי אפשר להבין את המהפכה של ההגדה הקיבוצית. הם הגישו את כתב היד לפרופ' אביגדור שנאן, שהעיר את הערותיו, וזהו. הספר, 152 עמודים, מעולם לא יצא לאור, אני היחיד בעולם שידעתי עליו. חיפשתי ומצאתי אותו במחשב הישן של שוע, כרכתי אותו לעותק אחד, ולפני שבועיים, במעמד השקת הספר הגדול אצל שוע בבית, הגשתי לו אותו במתנה".

תשעה חלקים, כל אחד בן כמה פרקים, מכיל הספר שלפנינו, ומטרתו העיקרית, לפי שוע, היא להצביע על התמורות שעב