את ההשראה ל"קו התפר", התערוכה החדשה והמרתקת שנפתחה לאחרונה ב"דנה גלריה לאמנות" בקיבוץ יד מרדכי, קיבלה האוצרת, רווית הררי, ממה שהיה ייעודו של מבנה הגלריה במקורו, לפני שהוסב לגלריה - "סלון לתפירה עילית". התערוכה עוסקת בהיבטים שונים של תפרים ושל מעשה התפירה, ומתמקדת בקשר בינו לבין פעולת ההנצחה, ובין תפרים לבין סימון תוואי של נוף, או מקום - פיזי או מנטלי, לאומי או פרטי.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

שני מיצבי רצפה, של נטי שמיע-עפר ושל רימה ארסלנוב, מטפלים באמצעות פעולת התפירה בסממנים של הנוף המקומי, על שלל משמעויותיו החברתיות והפוליטיות. ארז ישראלי, המרבה לעסוק בסמלים של שואה, מוות, זיכרון והנצחה, מציג וידיאו-ארט על מסך מפוצל. בצדו האחד הוא מלמד כיצד להכין טלאי צהוב "כהלכתו", ובצד השני הוא נראה תופר את הטלאי בחוט ומחט אל חזהו החשוף כזיכרון בלתי-מחיק - כל זאת על רקע "מוזיקת מעליות" עליזה.

העיסוק במפות חוזר בעבודותיהם של ליאור גריידי ושל שי זילברמן וגלה ויצמן. גריידי רוקם על נייר דימויים של מאגרי מים, הלקוחים מתוך מפות עתיקות ועכשוויות של המזרח התיכון. זילברמן וויצמן רושמים בעזרת מלחם חשמלי, על נייר, גזרות מתוך חוברת "בורדה" ישנה, והתוצאה נראית כמפת דרכים מצהיבה.
גזרות הבורדה מונחות זו על זו ויוצרות דגם קרטוגרפי של סימנים, קודים ושבילים, המזמינים תנועה כאוטית ומפותלת ביניהם.

גם בעבודות של טל אמיתי-לביא והגר ציגלר חוזרים תהליכים של הרס ובנייה, ושל פירוק הדימוי והרכבתו. אמיתי-לביא יוצרת מחוטי תפירה דימויי הרס ממלחמת לבנון השנייה, ואילו ציגלר מפרקת ומרכיבה דימויים הקשורים במראית עין של בורגנות משפחתית. היא אוספת תמונות משפחתיות מאלבומים פרטיים ומערימות אקראיות של תצלומים הנמכרים בשוקי פשפשים, משלבת בין שכבות של דימויים ממקומות שונים, ורוקמת את הדימוי החדש של "המשפחה המושלמת", כמו גובלן הנתלה בסלון בורגני מהוגן.

ניר עברון מטפל באמצעות וידיאו בכאב הצרוב בתודעה החברתית בישראל, וקשור במעשה התפירה, הפעם כאקט יצרני שאבד עליו הכלח. בעבודתו הוא מחזיר את הצופה אל טראומת הסגירה של מפעל הטקסטיל "אתא", בשנת 1985, כסמל לקצה של מדינת הרווחה ולתחילתו של עידן ההפרטה והגלובליזציה בישראל. מנגד, ניצבת עבודת הווידיאו של אילן יונה, הנדמית כמעט הפוכה לזו של עברון: בעוד הוא מעמיק בתוך טריטוריה של כאב שהתקיימה במציאות הישראלית, היא ממריאה אל מחוזות הדמיון - סדנת יזע אירונית של "יונה", מפעל לייצור פיות, שכל פועליו הם האמן עצמו, העסוק ברצינות תהומית במלאכת התפירה הסיזיפית של החלום.

נעילת התערוכה: 14.5.