אף אחד לא הכיר אותו בשם העברי שאימץ לעצמו בארץ, דוד בן שלום - אבל אין מי שלא הכיר את "הונזו", שבכלל נולד בשנת 1912 בשם יאן בק, למשפחה מתבוללת ואמידה, בוהמית וספוגת תרבות, בגרמניה. בגיל שנתיים עקר עם הוריו לעיר מכרות בצ'כיה, למד דפוס, והיה לחבר ולמדריך בתנועה הציונית "תכלת לבן". ב-1934 חמק מבית הוריו, התעלם מאזהרות אביו, הפליג ארצה לבדו והצטרף לגבעת-חיים, שהיה אז מחנה אוהלים בוואדי חוורית, הוא עמק חפר.

בואו להצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק

כיוון שנאמנותו היתה נתונה בראש ובראשונה לקולקטיב הקיבוצי, התפנה הונזו אל תחביבו, עשיית בובות, רק לאחר שעות העבודה במאפייה. את הבובות הראשונות גילף והרכיב על פי חוברת הדרכה שהביאה עמה הגננת של הקיבוץ כשחזרה משליחות בצ'כיה, מולדת תיאטרון הבובות.

וכך, בשנים שהקיבוץ עדיין נאבק על קיומו, חשב הונזו דווקא על ילדי הקיבוץ, ולמענם הקים תיאטרון בובות. כבר בחורף 1935 הועלתה בצריף חדר האוכל הצגת ה"בובטרון" הראשונה, "לא על הלחם לבדו" - סיפורם של שני ילדים הבורחים מהקיבוץ כדי להגיע אל סבא וסבתא בחוץ לארץ, אבל נתקעים בדרכם ומגיעים רק עד הקיבוץ השכן. "ההשקעה הכספית בהצגה היתה 29 גרוש, מחירם של שני דיקטים לתפאורה", סיפר לימים הונזו. "ועדת תרבות אישרה את ההשקעה, אבל הגזבר סירב, אז ישבתי וקראתי ספרי בלש מול משרדו עד שנמאס לו והוא נתן לי את הכסף וצעק שבישיבה הבאה יציע אותי לתפקיד הגזבר".

את הבובות בהצגה הראשונה הפעילו ודיבבו הונזו והחבר זכריה וינר. שניהם דיברו עברית משובשת, ומי שתיקן אותם שוב ושוב במהלך ההצגה היה בנו בן השלוש של זכריה. כך או כך, ההצגה נחלה בקיבוץ הצלחה כבירה, ולפיכך יצאו הונזו וזכריה ל"מסע הופעות": על עגלה רתומה לפרדה הסיעו את הציוד אל קיבוץ מעברות הסמוך, שם העלו את ההצגה לפני החברים והרוויחו שלוש לירות ולינה בחינם.

ב-1939 יצר הונזו לבובטרון שלו כוכבת בלתי-נשכחת - "הבובה זיוה", היא דמות המספר בהצגות הבובטרון לעתיד לבוא. הבובה עוצבה בדמותה של ילדה תימנייה שהונזו פגש במאפייה, ונקראה על שם הבת הראשונה של הקיבוץ - זיוה גולן. זיוה היתה גם זו שהפעילה את הבובה ונתנה לה את קולה.

ב-1940 נוצר להיט הבובטרון - "המלך בור". ההצגה, שנכתבה בידי חבר הקיבוץ יעקב שמעוני, על פי רעיון של הונזו, מספרת על מאבקם של ילדי הקיבוץ במלך בור, מלך השממה הרשע, שמונע את השימוש במי המעיין המצוי ברשותו. בסופו של מאבק מצליחים הילדים להגיע למעיין, ומימיו הופכים את השממה לגן פורח.

הונזו - איש שמח, בוהמיין, משלומפר בלבושו, מעשן אדוק וחובב שתייה - סחף בהתלהבותו את חברי הקיבוץ וילדיו לשיגעון הבובטרון שלו, ורבים מהם, לדורותיהם, שמחו להפעיל ולדבב את הבובות, אף כי בעיקר המאמץ, העבודה והיצירה, נשא הונזו לבדו כל השנים.

ב-1947 הוזמן הונזו ללונדון, לכנס הארגון הבינלאומי של תיאטרוני בובות. גם במהלך ההפלגה הממושכת לאנגליה לא שבתו ידיו מגילוף בובות. כשהגיע לכנס, באיחור, התקבל בחום, וכשהסתיים, הופיע עם בובותיו לפני הקהילה היהודית המקומית. מלונדון המשיכו הונזו והבובות לגרמניה ולצ'כיה, שם הופיעו עשרות פעמים, בעברית ובצ'כית, במחנות העקורים, עם הצגה שיצר במיוחד עבורם ובעזרתם, על מנחם מנדל שמגיע לקיבוץ.

ב-1953 העלה הונזו מספר הצגות באולם "אוהל שם" בתל אביב. בשנת 1958 הזמינה את הונזו ובובותיו הקונסוליה הישראלית בניו יורק, לצלם גרסה קולנועית ל"המלך בור". מלאכת ההסרטה התארכה, הסתבכה, נדדה להוליווד וחזרה לניו יורק, אבל בסופו של דבר נשאה פרי, ו"המלך בור" היתה לסרט טלוויזיה. במסעו השני לארצות הברית, ב-1967, שוב על פי הזמנת המוסדות היהודיים, עשה הונזו תקופה ממושכת במחנות נוער יהודי בדטרויט, ולמען החניכים ואיתם יצר מריונטות ומחזות באנגלית ובעברית, ויחד העלו אותם פעם אחר פעם, עד שהיו למסורת במחנות הנוער.

היה לו, להונזו, בלבו על התנועה הקיבוצית. הוא ציפה שזו תישא בנטל ההפקות והשיווק של הבובטרון, כיוון שביקש לפרוץ את גבולות התנועה הקיבוצית ולהציג את בובותיו גם לפני ילדי העיר.
משלא נענה, חתם בשנת 1966 על חוזה הופעות עם תיאטרון "הבימה", שדרג את הבובטרון באמצעים מתקדמים, רתם אליו שחקנים וקריינים מקצועיים, ובמשך ארבעה חודשים, שלוש פעמים ביום, הופיעו הבובות של הונזו על בימת התיאטרון הלאומי, לפני 40 אלף צופים.

עם השנים היה הבובטרון מאטרקציה ומותג, גם לענף שמקיים את עצמו. ב-1973 נכתב בעלון הקיבוץ: "הבובטרון הוא חלק וסימן היכר לגבעת חיים מאוחד, כמו הרפת וגת, כמו מתקני הספורט המפוארים, כמו הוורדים, כמו בית שרת וכמו המזכיר הכללי של ההסתדרות (יצחק בן אהרון). כל אלה חלק מהנופים שלנו".

בסוף שנות השבעים היה המשא כבד על כתפיו