אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי... אימא ואבא קבעו להיפגש בגורן הקיבוצי, דיברו המון על הפרוטה והירח, ורק לאחר שסיימו להתווכח על משנתם של יערי וחזן העזו להתנשק על הלחי. עוד כמה לילות לבנים וכמה שבועות אמונים, והשניים העזו "לעשות את זה". כך יצאו, על פי הבדיחה החבוטה, צאצאים כחולי עין (מפני שאימא ראתה את השמים) ובהירי שיער (משום שאבא ראה את הקש). מאז השתנו הזמנים. הדייטים הפכו להיות מהירים כאינטרנט, ועם ציפייה לסקס כבר במפגש הראשון.

בואו להצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק

על התופעה הזו ממש כתבה חמוטל גורן, מקיבוץ ברקאי, את סיפור המחזה "כוהנת מין", שיצא לאור בהוצאת "מילה משלך". ניסיונה העשיר בדייטים מוחמצים ובמפגשים מהסוג השוביניסטי-סקסיסטי, בא לידי ביטוי מכמיר לב בדמותה של שירלי. אילן, שותפה לדירה של שירלי, מאוהב בה בסתר אבל מצפה שתשכב אתו כבר לאחר המזמוז הראשון על הספסל בגן. שדר הרדיו מקרוני נעלם לה לאחר הדייט, מאחר שלא היתה מוכנה להתמסר לו מיד לאחר הארוחה שבישלה לשניהם. את נקמתה המתוקה בשניים מבצעת שירלי באמצעות "כוהנת המין" טאריקה, שאת דמותה היא מאמצת כאלטר-אגו נקבי. טאריקה מגישה פינת ייעוץ מיני בתוכניתו של מקרוני. דווקא דרך האישה המשוחררת, נטולת העכבות, היא מלמדת את אילן ומקרוני פרק בהלכות הנפש הנשית. את השאר תקראו (ונקווה שגם תראו בעתיד על הבמה) בספר המענג של חמוטל.

לפני כשנה וחצי שבה חמוטל גורן לקיבוץ ברקאי, בו גדלה והתחנכה, עם בתה התינוקת ליהי, בת שנה וארבעה חודשים. בגיל 41, עם או בלי קשר לתופעות שהיא מתארת בספרה, היא רווקה ואם חד-הורית שמקיימת סדנאות כתיבה בקיבוץ ובתל אביב. הרחק מהעיר הגדולה היא מוצאת נחמה ושלווה לנפשה הסוערת, שנפגעה לא אחת מדייטים כושלים ומציפיות של גברים אותן לא רצתה לממש.

לאחר השירות הצבאי (פקידת לשכה של מפקד טייסת ניסוי בחיל האוויר) עזבה גורן לתל אביב. היא עבדה באינספור עבודות מזדמנות: פקידה בחברות שונות, קלדנית בבית משפט, סדרנית בסינמטק תל אביב, מורה. במקביל למדה באוניברסיטת תל אביב תיאטרון ופילוסופיה לתואר ראשון. בתקופה זו החלה לכתוב ספר בשם "בערך שמונה חודשים", שהתמקד בבחור יוצא מושב ובן למשפחה מפורקת שמגיע לתל אביב ומתאהב בבחורה שבאה ממשפחה חמה ואוהבת.
המפגש הזה הופך את עולמו. חמוטל לא דוחה על הסף את הדמיון בין הגיבור הספרותי לבינה. הספר עדיין ממתין ליציאה מהמגירה לאור.

לאחר שנת שהות בניו יורק שבה ארצה, למדה דרמה-תרפיה במכללת בית ברל, המשיכה לתעודת הוראה בסמינר הקיבוצים, עבדה כמטפלת בדרמה וכמורה, ופתחה את העסק שלה - סדנאות הכתיבה, שכמחווה לספרה המפורסם של וירג'יניה וולף נקראות: "מילה משלך".

לפני שנכנס הסקס לתמונה
עולם הדייטים נגלה לה רק בגיל שלושים. "כשחזרתי מניו יורק גיליתי שכולם בדייטים, שאנשים סביבי בטירוף למצוא סקס הרבה ומהר בלי שום מחויבות לצד השני", מגוללת גורן את שעברה מאז ועד היום. "מהר מאוד הבנתי, גם משיחות עם חברות ונשים שפגשתי, שמרבית בנות המין הנשי רוצות קשר אחר, רגשי יותר, טרם הכניסה למיטה. השתרשה כאן נורמה. אם את לא מסכימה לסקס במפגש הראשון או השני, את לא 'זורמת'. והנורמה הזאת היא כאילו 'שקופה'. כולם חיים לפיה, צוחקים עליה, אבל אין התייחסות אמיתית לשאלה - האם היא נכונה ומתאימה".

והיא לא מתאימה?
חמוטל גורן: "אנשים מתקשים לבנות קשר רומנטי שלא מתחיל במין. לאף אחד אין כוח להשקיע ביחסים, לשאת את הכובד של ההתחלה ללא 'תמורה'. אם אישה לא שוכבת - הגבר לא ממשיך את הקשר. לאחר כמה פעמים כאלה את מבינה את ההקשר, וגם אם אין כאן כפייה ישירה, יש הלך רוח שלא מאפשר לך להיות נאמנה לעצמך. אני אישית לא יכולתי להסתדר עם זה, ולכן החלטתי לכתוב על כך. אינני מבקשת להכתיב זמן מסוים שאחריו מותר להיכנס למיטה. אני שואפת שכל זוג ימצא את הזמן המתאים לו, ושכל טווח זמן יהיה לגיטימי - מהמהיר ועד לאיטי".

האם רק הנשים הן קורבנות של המצב שאת מתארת?
"בעיניי זו אינה בעיה של נשים מול גברים, אלא יותר בעיה של בני אדם אל מול תרבות הצריכה. הכל מהיר, ניתן להחלפה, אין זמן או חשק לדחות את הסיפוק המיידי. גם גברים מרגישים פגיעות בעולם הזה. אני חושבת שהפגיעות של הגברים מתבטאת בחשש מניצול, פחד משקר, חשש שהאישה חומדת את כספם. ואצל נשים, באמת, הפגיעות מתבטאת במיניות. עוד לפני כתיבת המחזה רציתי לפתוח אתר אינטרנט בשם 'חיזור אחר', בו ייפגשו אנשים שמעוניינים להכיר זה את זה לפני שנכנס הסקס לתמונה".

עובדת היותך רווקה, אם חד-הורית, נובעת מניסיונך המאכזב בעולם הדייטים?
"זה שאני עדיין רווקה, שלא נישאתי, לא קשור רק לזה. ישנן עוד סיבות. אבל עדיין בעיית הדייטים קיימת. ייתכן שאישה שמוכנה לשכב עם הגבר מיד בתחי