לפני שנים רבות, בנסיעה מתמשכת באוטובוס מיטלטל לעמק הירדן (שם, בשער-הגולן, מתגוררת עד היום בתו, רות אשל), חוויתי את השיחה הרצינית היחידה שלי עם אברהם שלונסקי. למרות שהיה ידיד המשפחה לא ניסיתי לקיים שיחה כזו, משום שידעתי כי בעימות הגדול על היחס לסובייטים הוא נמצא במחנה היריב. כתב העת שערך, "אורלוגין", פרסם כמה מסמכים מביכים התומכים בסטאלין. לא ידעתי אז עד כמה היתה תפישתי אותו פרי של אי הבנה וסילוף נעורים. באותה נסיעה לעמק הירדן אמר לי בלהט רב: כמה מסכנים בני דורך. אנחנו התקוממנו נגד הדור ויצרנו מדינה, התיישבות, פלמ"ח, ואתם תצטרכו להתמרד נגד כל אלה.

• בואו להצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק

במשך השנים, בעיקר אחרי מותו, שב אלי שלונסקי המשורר, המורד והבנאי, כפי שקרא לו אהרון מגד. שלונסקי היה אבי התרבות הקיבוצית במשך שנים רבות. הוא היה המייסד של "ספריית פועלים", "צוותא", עורך העיתון הספרותי אורלוגין, וגילה משוררים: לאה גולדברג, נתן אלתרמן; וסופרים: נתן שחם, אהרון מגד כשהיה קיבוצניק, ע. הלל ורבים אחרים.

ספרה החדש ("המאסטרו" - חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, הוצאת "ספרית פועלים" בשיתוף "מרכז קיפ") של חגית הלפרין היה לי בבחינת התגלות, ופירעון של חוב קדום שלא שילמנו לאיש המופלא. חלקים גדולים מפסיפס יצירתו וחייו היו ידועים לי, אך ביניהם רבצו חללים כה רבים שפשוט לא הסתדרו.
עתה קיבל כל זה פתרון מעמיק וצבעוני, שאינו חוסם את דרכנו ליצירתו של האיש. פרסום הספר, יחד עם כל כתבי הפרוזה שכתב כעיתונאי, כמסאי וכלוחם עד 1937, שפורסמו זה עתה בספר מקביל על ידי חגית הלפרין וגליה שגיב - מעניקים לנו מטעמי רוח נפלאים והרבה חומר למחשבה.

מרד הבן, תסביך אדיפוס, התנגשות הדורות - שבלטו בשיחתנו ההיא, באוטובוס - מופיעים בצורה בוטה וחיונית גם בביוגרפיה וגם בכתבים. ניכר כי שלונסקי מנסה לשכנע אותנו שיש משהו הכרחי ונמשך בתביעת כל דור למרוד באבותיו ולהתחיל משהו חדש. במבט ראשון נראה כי זה המקור הבלתי-נלאה למרד של שלונסקי בביאליק ובמעריציו בני דורו. כך מפרשת חגית הלפרין את דרכו של שלונסקי, אולם היא עצמה מדגישה כי התמונה אינה כה פשוטה.

שלונסקי לא היה חלוץ בודד. הוא פעל במסגרת משפחה מוזיקלית שליוותה את יצירתו הספרותית המורדת. הביטוי רב-העומק שהעניק לגעגוע אל ההורים הרחוקים דיבר אל לבו של כל חלוץ, אך הוריו היו כאן וחיו את חיי הארץ יום-יום ושעה-שעה. שלונסקי השפיע עליהם לחתור לסינתזה ארץ-ישראלית היודעת לפרוק מעצמה את תכשיטי הבורגנות המפהקת ולתבוע את המעשה היוצר, היונק מרוח המהפכה של האם ומהרוח הרציונלית העברית של האב.

מפעלה של חגית הלפרין הוא, לדידנו, מפעל פורץ דרך.