ריקוד הבוטו היפני מוכר לשוחרי המחול בישראל בעיקר הודות ללהקת "סנקאי ג'וקו" שנוהגת לפקוד גם אותנו, ולהציג מופעים מעורטלים המתבססים על לוליינות ועל לא-מעט אקטים אגרסיביים וגופות משוחים בלבן. בתערוכה "בוטו - מחול הנשמה", שמוצגת החל מינואר ועד תחילת אפריל במוזיאון "וילפריד ישראל" בקיבוץ הזורע, מוצגים גם תצלומים של מחוללי ה"סנקאי", בצד עבודות וידיאו ומיצב שמלת מחול המשמשת רקדנית בוטו. האוצרת שיר מלר ימגוצ'י הטיבה לתלות ולעצב את התערוכה, שמתעדת את הריקוד על פניו השונים: מחד - דימויים גרוטסקיים-אלימים, ומאידך הדגשת האסתטי והרוחני.

המחול, הקשה לעיכול בעין מערבית, התגבש בשנות השישים על ידי קבוצות אוונגרדיות של אמני מיצג וריקוד. לבוטו אין שפת מחול מובנית, הוא מבוסס ברובו על אימפרוביזציות ואינטרפרטציות של המבצעים. אין כאן סיפור, לא משל ושנינה, הכל מבוסס על תנועות מדיטטיביות ועל אמנות מופשטת (תרתי משמע). ישנם אמני בוטו גם בישראל, ובעין-הוד אף ניתן להתנסות בתורה כולה. בשורה התחתונה: תערוכה חזקה, מאתגרת את המחשבה, מעוצבת לעילא.

ועוד במוזיאון של הזורע: רות נורמן ודרור בן עמי מציגים רישומים גדולים בשחור-לבן, תחת השם המכליל "רישומי זמן" (אוצרת - שיר מלר ימגוצ'י). שני הציירים מתבוננים בצומח ובדומם שלא תמיד זוכים לתשומת לב הבריות. בן עמי מתבונן ורושם קורי עכביש בפינת חדר, סדקים וצללים על חלון מזדמן. רות נורמן מנציחה ענף עץ שיבש ונשבר, פקעת כותנה, זרעי קיץ. האחרונה נוקטת טכניקה יוצאת דופן: ציור באמצעות טיפקס לבן על גבי מצע שחור. בן עמי מורח שכבת פחם על נייר מצולק ומגרד אותו כך שייצור את המראה המתבקש. הציורים-רישומים של השניים מעידים על יכולת טכנית גבוהה ועל נטייה להעלות את הזניח, המוכר לעייפה, לדרגה של קדושה. איחודם של נורמן ובן עמי לתערוכה אחת הוא לא פחות מהברקה.
נעילה - 9.4.

שירת הציורים
אמיר גינת, חבר קיבוץ משמר-העמק, מציג בקיבוצו את תערוכתו "אנשים". מדובר באמן שמרבה גם לשיר - דבר הניכר ב"מוזיקה" האופפת את ציורי הצבע שלו. הוא נוטה לאקזוטי, לזר, לשופע חיים בעצם קיומו על פני האדמה. אורה בנטוב רון, אוצרת התערוכה, כותבת בין השאר: "חלק גדול מהציורים הם על פי הצילומים שלו ושל אחרים, עם הרבה אינטרפרטציה אישית היוצרת אנשים עם אופי, עם סיפור, עם שם. עם זאת, נראה לנו שחלק מהאנשים של אמיר הם יותר אנונימיים, יותר חסרי שם ותואר ואולי דווקא 'אנשים טובים באמצע הדרך'".
נעילה - 15.2.