דקה אחת הספיקה, אדם נדרש לעבוד קשה בשבילה, אבל דקה אחת של שלמות היתה שווה את המאמץ. רגע הוא כל מה שתוכל לצפות משלמות (מתוך "מועדון קרב", מאת צ'אק פלאניוק)

כשאלכס ואני החלטנו לתרגם את הספר "מועדון קרב", לא ציפינו שמישהו אי-פעם יקרא אותו מחוץ למעגל החברים שלנו. לא ידענו אז שהתחביב החדש הזה יסחף אותנו אל תוך תהליך שייתן לנו השראה ומטרה בשירות הצבאי, ילווה אותנו אל תוך האזרחות ואפילו יחדור לתוך המסעות שלנו ברחבי העולם.

כמו רוב האנשים, החשיפה הראשונה שלי ל"מועדון קרב" היתה מצפייה בסרט, בכיכובם של בראד פיט ואדוארד נורטון. את הספר קראתי לראשונה במהלך השירות הסדיר שלי כחי"רניק בשטחים. על הספר לא חלו המגבלות של סרט, דבר שאפשר לסופר לבטא את התהליך הפסיכולוגי של הגיבור ואת הפילוסופיה ההרסנית שמאחורי הקלעים באופן מלא ומשכנע יותר. גיליתי סיפור מורכב ושנון שהציף בי המון מחשבות.

חבר התלונן שאינו מוצא תרגום עברי לספר, וכך צץ בי הרעיון לתרגם את "מועדון קרב" עבורו. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד: חלפו חודשים ועברנו אימונים והחלפנו קווים בין גבול הצפון לשטחים - ולא תרגמתי יותר מפרק אחד. עד שיום אחד השאלתי לאלכס גורביץ, חבר לפלוגה, את "מועדון קרב". הוא גמע את הספר תוך יומיים וחזר אלי בהתלהבות. במהלך דיון מעמיק, מלווה בקפה המסורתי, סיפרתי לו על רעיון התרגום והוא קפץ על הפרויקט והציע שנעבוד ביחד.

תובנות בפינת העישון
בשלב הזה של השירות שלנו כלוחמים היינו כבר "ותיקים", דבר שאפשר לנו שקט בין שמירות ארוכות לסיורים רכובים. רוב חיילי הפלוגה ניצלו את הזמן החופשי להשלמת שעות שינה, לצפייה בטלוויזיה ולבישול קפה בפינת העישון הפלוגתית. אני ואלכס היינו מסיימים את המשמרת וישר ניגשים למלאכה. עבדנו על מחשב נייד ישן שהבאתי מהבית ומילון אנגלי-עברי ששאלנו מחבר. היינו מוצאים מיטה שקטה בחדר של מחלקה שיצאה לסופ"ש. לרוב, המשמרות שלנו לא תאמו ונאלצנו לתרגם לבד בשיטה של תרגום חופשי, מתוך הבנה שבהמשך נמצא זמן לערוך ביחד את הגרסה הראשונית.

בתור חיילים "שבוזים" הזדהינו עם הגיבור חסר-השם של הסיפור. הוא, כמונו, מצא את עצמו לכוד בתוך עולם שבו עליו להיכנע לנורמות שאינן תמיד מובנות או מקובלות עליו. הוא לבש חליפה ועניבה, אנחנו לבשנו מדים, את כולנו אף אחד לא באמת שאל. התלהבנו מפריקת העול ההרסנית שנקט הגיבור וציטטנו משפטים מהספר ברגעים של משבר מול המערכת. פעמים רבות ישבנו שנינו בפינת המעשנים של הפלוגה וקשקשנו על התובנות שלנו מהתהליך ועל התלבטויות לגבי משפט או ביטוי שהתקשינו לתרגם.

רבים מחברינו התקשו להבין למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בתחביב כל כך מוזר. חלקם הבינו שאנחנו שקועים בתוך עולם משלנו, שאין להם גישה אליו. לאחרים חילקנו עותקים של הפרקים הראשונים, כדי לקבל פידבקים. בינתיים, סיימנו את הגרסה הראשונית והתחיל מרוץ לסיים כמה שיותר מהעריכה לפני שמשתחררים. ידענו שכשנצא לאזרחות לא יהיה לנו קל לעבוד ביחד, בגלל המרחק הגדול בין הבתים שלנו, בערבה ובמרכז. למה כל כך חשוב לסיים? לא ממש היתה לנו תשובה. התרגום היה מטרה בפני עצמו. אבל השחרור הגיע והעיבוד לעברית לא היה קרוב להשלמה.

מנטרות לאזרחות
אחרי היציאה לאזרחות התכונן אלכס להתנדב בקיבוץ בצפון. המרחק בינינו יגדל ואלכס יהיה עסוק בעבודה במטעים. התוכנית היתה לקיים שבוע של עבודה מרוכזת אצלו בבית, לפני המעבר לקיבוץ. כשהגעתי אליו, מצאתי אותו מתמודד עם בעיות חדשות לשנינו: הבנק טומן את ידיו בחשבונות, העירייה רוצה כספים, הביטוח דורש את חלקו, ויש תחושה שכולם מחכים כדי לקפוץ עלינו ולטרוף אותנו בעולם הגדול. פעם נוספת מצאנו מפלט בין דפיו של "מועדון קרב". הגיבור שלנו מתנער ממעמסות החיים האזרחיים באנרכיזם שעורר בנו הערצה. "לאחר לילה במועדון קרב, הווליום של העולם האמיתי נחלש. שום דבר כבר לא יוכל לעצבן אותך" (מתוך הספר). בתרגום של רעיונות ומשפטים כאלה מצאנו מנטרות שליוו אותנו במעבר אל החיים האזרחיים.

השבוע אצל אלכס לא הספיק, ולכן נסעתי לבקר אותו בקיבוץ בצפון. היינו לחוצים לסיים, כיוון שכבר הזמנתי טיסה לארצות הברית והזמן היה קצוב. לאחר סוף שבוע של מאמץ מרוכז קמנו בתחושה של סיפוק מהעבודה הגמורה. שנינו התקשינו להאמין שזה הסוף ולא ממש ידענו מה עושים עכשיו. הפרויקט ליווה אותנו זמן רב והיתה תחושה של פרידה מחבר טוב, בנוסף לפרידה הפיזית אחד מהשני לתקופת הנדודים בעולם. לא ידענו מה עושים כעת עם התוצר של העבודה שלנו. רצינו למצוא דרך לשתף את כל החברים בסיפור שליווה אותנו וסיפק לנו פרספקטיבה בזמנים שהיינו זקוקים לה. עוד לא היה לנו פתרון כשהגיע הזמן שלי לטוס.

כעבור כמה חודשים, בין עבודה ביקב בקליפורניה לבין רוד-טריפ לנבדה, קי