הצד האפל של הירח הוא זה שאיננו ניתן לצפייה מכדור הארץ, זה שנסתר מעינינו ומהווה תעלומה. בשל כך הפך למטפורה למקום מסתורי, בלתי-מפוענח, המפרה את הדמיון, מזמן מרחב תהייה וחקירה, ולעיתים אף מרמז על דברים אפלים שמתרחשים בו.

תחת שם זה, התכנסו ארבעה אמנים, המתבוננים בצד האפל של הירח, כל אחד מנקודת המבט שלו ובטכניקה שבה בחר, בגלריה בקיבוץ מחניים, ומסבירים את עבודתם גם בכתב.

זיוה בן-ערב רבינוביץ, בת איילת-השחר - תחת השם "מרחבים של זמן" לחלק שלה בתערוכה - משקה במים צמר פלדה, המעלה עם הזמן חלודה הנצרבת לתוך הבד. על עבודתה היא כותבת: "שותפה אני בתהליך של השתנות מקרית ועצמאית בזמן ובמרחב בו חלים חוקי הטבע. התכלות החומר, והחלודה שצומחת ממנו, יוצרים את הנראות".

נאוה הראל שושני (אלמגור): "הצד האפל של הירח מעלה בדמיוני את נפש האדם - צופנת סוד, בלתי-מובנת, ורב בה הנסתר על הנגלה. יש שהיא מפוחדת וחלושה, מחפשת נחמה באמונה מתעתעת ובמקסמי שווא, ויש שהיא בוטחת, או נוהגת ברשעות ומלאת זדון.
בלילות ירח מלא מתמלאת הנפש ערגה ועצבות, או נעשית גחמנית, ואנחנו, המשתוקקים להבין - שרויים בעלטה".

סלו שאול (עין-גב), שהכתיר את עבודתו בשם "דיוקן", מציג אדם שבגדיו קרועים ובלויים, החולף במשעול, גורר אחריו שק מלא זיכרונות, חוויות, סודות כמוסים, משאלות, פצעים, צלקות, ניצחונות וכישלונות. כל אלה מתקיימים ללא סדר או מיון, ללא זמן, בחלל דמיוני מטפורי הקרוי "הצד האפל של הירח".

יגאל מירון (איילת-השחר) מציג את המיצב "צליל אפל", וכותב: "בצד האפל נבראים הדברים. חלקם נשארים אפלים ושחורים, ויש שממריאים אל מקומות נישאים - אך רובם נשארים בין תהומות והרים. במישורים".

נעילת התערוכה: 19.3.