ט"ו בשבט אמנם חלף עבר לו, אבל לאוהבי הטבע והשירה זו מתנה נאה בכל עת: "טבע עירום" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד") - אלבום צילומי טבע של הצלם אריה בר לב, שביניהם משובצים מבחר שירי אהבה שבחר במיוחד לאלבום זה עוזי שביט (שדות-ים), המנהל והעורך הראשי של הוצאת הספרים הקיבוץ-המאוחד.

אריה בר לב בחר הפעם, שלא כבאלבומים הקודמים שלו ("שירת המדבר", "ירושלים - אורו של עולם", "שירים במדבר", "דמיונות במדבר", "הגידו כן לזקן") לוותר על הצבע ולתת לטבע לדבר אלינו, במקום בצבעים - בשחור-לבן-אפור.
"שבעתי מצבע", מסביר בר לב את פשר השינוי. "כולם מצלמים היום, בקלי קלות. כל מי שקונה מחשב קטן - מצלם. והתוצאות, בהחלט טובות. פעם היה צריך ללמוד, להבין תאורה, עדשות, צמצם, פיתוח תמונה, דברים שאי אפשר היה בלעדיהם. היום לא. המחשב גרם לקלות בלתי-נסבלת של הצילום. הוא עושה הכל ומגיעים לתוצאות יפות ולצבעוניות מרהיבה. אבל אני לא שם. כל אלה דווקא גרמו לי לחזור אחורה". את הספר עיצב הגרפיקאי מוני בלך, "שבזכות עבודתו הנפלאה הספר נראה כפי שהוא", אומר בר לב.

השיבה הזו לצילום בשחור-לבן-אפור מדגישה את מה שאולי חסר לנו היום בצילומי הצבע המרהיבים-מסנוורים של הטבע - הפשטות. השחור-לבן-אפור בצילומיו של בר לב מבליטים את הטקסטורה המייחדת כל גזע, סלע ופיסת קרקע, מקימים לתחייה את הדומם ומניעים את כל מה שנראה לנו כמוטל כאבן שאין לה הופכין, כחסר חיים.
מבעד לעיניו המיוחדות של בר לב ולאחר מכן בצילומיו, מקבל הטבע לפתע חיים משלו. חיים אלה מתבטאים, בדרך כלל, כמו חיי האדם, בארוטיקה מופלאה. הטבע פשוט מאוהב. בלי כל בושה הוא מסיר את כל החסמים, מתפשט עירום ועריה וחושף בפנינו את אהבתו וכמיהתו. ברור שבכדי להשיג את האפקט המיוחד הזה צריך עין מאוד מיוחדת. מה שנסתר מאתנו, מגלה עינו של בר לב ומגלים לנו צילומיו.

אריה בר לב מתגורר במדבר (מדרשת בן-גוריון). המדבר, מצוקיו, הוואדיות שלו, גווניו המשתנים בשעות היום המתחלפות - מקיפים אותו בכל רגע מחייו ומגלים לו את שפע אוצרות היופי הטמונים בהם. האהבה הזו בין בר לב והמדבר, כך נדמה, היא הדדית. המדבר יגלה את אוצרותיו אך ורק לאוהביו. והמדבר, כפי שנראה בצילומים, מאוד אוהב את אריה ומצלמתו, ומתמסר לו, כמעט כמו מודל אנושי.

בשמחה גיליתי שבר לב אוהב גם את הגליל, ושניים מהצילומים בספר (עמ' 73, 87) - גזעי עצים מרובי חמוקיים נשיים - אי אפשר לטעות בגליליותם.

שירי האהבה שבחר עוזי שביט, של משוררות ומשוררים עבריים-ישראלים מתקופות ומסגנונות שונים ומגוונים - מלבד היותם יפים כשלעצמם, מתחברים אל הצילומים כאילו היו עצם מעצמם. יש משהו מאוד קרוב בשתי האמנויות האלו, שירה וצילום. אמנם, האחת מדברת אל הקורא במילים והשנייה מדברת אל המתבונן במראה עיניים, אולם שתיהן מגבילות את עצמן בתוך מסגרת ושואפות לצמצום, לריכוז, להסרת כל המיותר. ויש בהן גילוי וכיסוי, חשיפת הנסתר והסתרת הנגלה. ובעיקר - נגיעה, רגש, והתרגשות האוחזת בך למראה הצילום, למשמע מילות השיר.

יופי של אלבום. יופי של טבע. יופי של עירום.